שלוש ארבע, לעבודה

קראתי כמה פעמים את המייל מהדייט לשעבר.
הוא שאל עוד שלוש שאלות מהשיטה של קייטי:

• האם את משוכנעת ב-100% שזו האמת?
• מי את ומה את חווה כשאת מאמינה שזו האמת?
• מי את ומה תהיי ללא האמונה הזו?

קראתי את הספר “לאהוב את מה שיש” לפני יותר מעשור, והיישום שלי היה, בלשון המעטה, לא של תלמידה מצטיינת. הבנתי שכדאי שאתרענן ואלמד שוב את “העבודה”.
הייתה לי תחושה פנימית עמוקה שזה ישרת אותי גם בחיים הפרטיים, גם בעבודה וגם באימונים.
אז פניתי לניצן דרור, ונרשמתי לסדנה שלו לצילום התודעה.

מנהל עסקים

בסדנה (המצוינת) למדנו ותרגלנו לא מעט טכניקות בשיטת העבודה. אחת הגאוניות שבהן הייתה האבחנה בין שלושה סוגי עסקים:

• העסק שלי – כל מה שתלוי בי ושיש לי שליטה או יכולת השפעה עליו.
• העסק שלו/שלה – כל מה שקשור לאדם אחר, ואין לי שום יכולת לשנות או להשפיע עליו.
• העסק של אלוהים / המציאות – שכמובן אין לי שליטה עליהם.

הכאב והסבל נגרמים בכל פעם שאנחנו נמצאים לא בעסק שלנו.
למשל – כשאנחנו מצפים ממישהו אחר לפעול כמו שאנחנו היינו פועלים, או כשאנחנו כועסים על הממשלה, מזג האוויר, המציאות הכלכלית, מוות של אדם קרוב ממחלה.
הגישה של קייטי לא מעודדת פסיביות.
נניח – אם אני מתנגדת לשלטון, אני בעסק שלי כאשר אני מחליטה לצאת להפגין, להביע מחאה בדרכים אחרות.
אני בעסק של אדם אחר אם אני מצפה מחבריי לצאת להפגין וכועסת על הפסיביות שלהם,
ואני בעסק של אלוהים אם אני כועסת על כך שהצד שאינו שלי זכה ברוב דמוקרטי.

להתגרש מהמחשבות שלי

תקראו איזה ציטוט מושלם של קייטי, בספר הקטן שלה על אהבה, סקס ומערכות יחסים:

.The voice within is what I’m married to”
.All marriage is a metaphor for that marriage
.My lover is the place that an honest yes or no comes from
.That’s my true partner
.It’s always there
.And to tell yes when my integrity says no is to divorce that partner

סוף טוב

אולי פוסט שמתחיל בערב אבוד, צריך להסתיים בסוף רומנטי, כזה שמספר שהמשכנו מאיפה שהפסקנו, נטולי מחשבות מכאיבות.
אבל לא היה סוף טוב במובן הרומנטי.
כי לדברים יש נטייה לקרות כפי שהם צריכים לקרות.

אבל הערב ה”אבוד” הזה לימד אותי לקח חשוב,
של צניעות והטלת ספק במחשבות האוטומטיות שלי.
ואם זה לא סוף טוב,
אז מה כן?