רעם ביום בהיר
השיר "לקבל ולתת" של יונה וולך,
בביצוע של ריטה, הוא אחד האהובים עליי:
מַבִּיטִים בְּמַבָּט סֶקְסִי,
מְחַכִּים לְהִיזּוּן חוֹזֵר,
וּפִתְאוֹם
רַעַם בְּיוֹם בָּהִיר –
זֶה לֹא עוֹבֵד
זֶה לֹא עוֹבֵד יוֹתֵר.
מַבִּיטִים שׁוּב
מְאַשְּׁרִים.
שׁוּם דָּבָר,
כְּלוּם,
אֵין תְּגוּבָה.
זֶה לֹא עוֹבֵד,
זֶה לֹא עוֹבֵד יוֹתֵר.
בְּחֶשְׁבּוֹן חוֹזֵר
רוֹאִים שֶׁנָּתְנוּ הַכֹּל.
תָּמִיד לְהַאֲשִׁים אֶת הַזּוּלָת
בְּמִקְרֶה כָּזֶה
זֶה הוּא.
זֶה הוּא אָשֵׁם,
שֶׁלֹּא יָכוֹל הָיָה לְקַבֵּל
דָּבָר הֲכִי יָקָר
וְלָתֵת.
זה הוא אשם?
שנתיים וחצי עברו עליי בלי זוגיות קבועה.
כאן כתבתי על זה.
לכאורה היו ל-men sober ים סיבות:
המחלה
והמוות של גיסי
שבגללם התמקדתי בחיזוק המשפחה,
הצורך לאקלם את הקטנה שלי
בפנימייה בכפר הירוק,
לתמוך בגדולה בשחרור מהצבא, בשירות הלאומי
ואז בנסיעה ללמוד באיטליה וכמובן – הספר.
אלה היו הסיפורים שסיפרתי לי,
אלה שהיה לי נוח ונעים להאמין בהם,
שהקלו עליי לצאת לתקופה ארוכה
מהמשחק של ההיכרויות והאפליקציות.
להבין את גודל האירוע
זאת הייתה עוד סיבה שמכרתי לעצמי.
לא הצלחתי להחזיק קשר זוגי הרבה זמן
כי פגשתי אנשים שלא הבינו את גודל האירוע,
או לא היו אירוע גדול כל כך בעצמם.
גם על זה כתבתי פוסט.
אבל כשהסתכלתי לצדדים,
ראיתי חברות שהן אירוע לא פחות גדול ממני,
ומצליחות, למרות כל הסיבות שמכרתי לעצמי,
ליהנות מזוגיות טובה ומספקת בפרק ב'.
והחלטתי להתבונן בזה רגע.
הבנתי שזה עליי.
משהו שאני עושה ועבד בעבר לא עובד יותר.
וזה לא איזה "הוא" וירטואלי שאשם.
והתפנית הזו שינתה הכל.
ענת
בשנה האחרונה היו לי מלא
ענתיות מיטיבות בחיים.
ענת אפרתי בר לב העורכת הנפלאה של הספר.
ענת לב אדלר מעוררת ההשראה –
עיתונאית בחסד שהפכה לחברה וגם ראיינה אותי.
אבל ענת הזו היא ותיקה יותר,
והיא הפסיכולוגית שלי.
אני פונה אליה ברגעי משבר.
בזכות משפט אחד שאמרה לי התגרשתי.
הוא הפיל לי מלא אסימונים.
הפעם פניתי אליה משתי סיבות:
לזהות את החבלנים שלי לגבי זוגיות, וגם –
לטפל בהם מתוך חמלה, ולא מתוך הלקאה.
חבלן ראשון – "אבל מצליח לי"
בשדה העסקי והמקצועי הדומיננטיות,
ההובלה,
הניהול הפרויקטלי של דברים משלב החזון
ועד התקתוק בביצוע עובד לי מצוין –
הנה הספר.
לא פשוט לנשק את
מאפייני ההצלחה שלי בקריירה לשלום,
ולהבין שמה שעוזר לי להצליח בכל תחום אחר,
עלול להפריע ביצירת זוגיות לאורך זמן.
חבלן שני – נפרדות מול סימביוטיות
מאז הגירושים,
אני יודעת שאני יכולה מצוין לבד.
להתפרנס,לדאוג לילדות
לרמת חיים נעימה ולהזנה רגשית טובה,
להוביל פרויקטים משמעותיים בעבודה ובחיים.
יש משהו נוח, נעים וממכר בלבדות,
שאינה לעולם בדידות.
לאדם שחרד כמוני מתלות או מסימביוזה –
זוגיות עלולה להיות מאיימת.
ויש משהו קשה במאבק הפנימי הזה,
בין רצון לשמור על הנפרדות
לבין הרצון בהתרככות ובצמיחה
תוך חיכוך עם מישהו אחר שנוכח בחייך.
חבלן שלישי – My way or the high way
באימונים ובעבודה עם ארגונים
מאוד ברור לי ש-
People are naturally creative, resourceful and whole..
בזוגיות ההבנה הזו הרבה יותר מורכבת לי.
הידיעה שיש מולי גבר חכם,
עם תפישות והרגלים אחרים משלי,
שלא מתקפל ומתעקש לשמור עליהם,
והבנה שגם בזוגיות נכון לי לתת מקום לאחר,
לסתום קצת,
לגדל סימני שאלה במקום סימני קריאה
וככה ללמוד דברים חדשים –
גם עליו,
אבל בעיקר על עצמי.
חבלן רביעי – הדלת הפתוחה
בזוגיות של פרק א' הדלת סגורה.
יש ילדות, משכנתא, משפחה, התחייבויות.
זה מצריך לכל הפחות ניסיון לתקשר
כדי להחליש את הצרימות בזוגיות
לפני שפותחים את הדלת לרווחה
ויוצאים ממנה.
בפרק ב' ואילך הדלת פתוחה.
קל מאוד ואפילו מתבקש לחתוך כשקשה.
יש עולם מלא של שפע מדומה בחוץ.
"תדמייני שאין מפתח גם הפעם"
ענת אמרה לי.
"ותתמודדי עם מה שעולה".
יש מפתח
אז ענת אמרה שאין מפתח.
אבל האמת היא שיש.
המפתח לא משמש לבריחה.
המפתח הוא לקיחת אחריות.
אחריות לזהות בעצמי את החבלנים והטריגרים,
לזהות הזדמנות לעבוד עליהם עם מישהו.
וליהנות מהדרך, ולא רק מהתוצאה.
תגובה אחת
אהבה שלי את. מעוררת השראה