סיפור.חיים
את המיזם סיפור.חיים יזמה דנה נעמי
בן שלומי, סופרת ועורכת ספרותית,
המתמחה בכתיבת סיפורי חיים.
דנה הבינה כמה חשוב להנציח
את הנרצחים במלחמת השבעה באוקטובר,
ולהפוך כל אחד ואחת מהם
מריבוע קטן בחדשות
למה שהיו בחייהם – א.נשים שלמות.ים,
שכל אחד מהם הוא עולם מלא,
עם סיפור חיים משמעותי שנקטע.
דנה הגיעה לשבעה של רב סרן טל גרושקה ז"ל,
ושמעה שם מאמא של טל את המשפט:
"אין מילים לתאר. השפה העברית כשלה".
המשפט הזה נחרט בתוכה,
כמו גם משפט שגיסתו של טל,
אריאלה ביכלר, אמרה לדנה:
"אנחנו עוד נגיע אלייך כדי לספר את סיפורו של טל".
בהחלטה של רגע,
דנה החליטה להקים את המיזם.
היא שלחה שני קולות קוראים:
למשפחות שירצו להנציח את יקיריהם,
וגם לאנשי מקצוע, כדי שיתגייסו לסייע במיזם.
כל משפחה שכולה קיבלה צוות,
שכלל מתאמת, סופרת, עורכת ספרותית,
מעצבת גרפית ועורכת לשונית,
ותיעד את סיפור הנרצח.ת.
בעזרת המיזם סיפור.חיים,
שהפך כבר לעמותה,
הוקמו צוותים שיאפשרו לעוד
משפחות להנציח את יקיריהן,
175 ספרי הנצחה כבר נכתבו.
כאן אפשר לתרום למיזם,
וכאן אפשר להתנדב לאחד מצוותי הכתיבה.
אזור הגאונות
אחת השאלות שאני שואלת מתאמנות.ים
כדי לעזור להם לזהות את
אזור הגאונות שלהן.ם,
וכלולה גם בספר שלי,
"לשחרר את הטאלנט שבך",
היא:"במה את.ה מתנדב.ת?"
לי היה ברור שאתנדב מהשבעה באוקטובר
במה שאני אוהבת לעשות ומצטיינת בו –
כתיבה (וסיוע תעסוקתי לתושבי הנגב המערבי).
המיזם "סיפור.חיים" היה עבורי הזדמנות לעשות זאת.
במסגרתו הכרתי את עדן בן רובי ז"ל,
שנרצחה עם בן זוגה אריאל במסיבת הנובה,
כשהיא בת 23 בלבד.
הפאזל של עדן
נפגשנו בזום עם עוזי ומירב, ההורים של מירב,
מספר חודשים לאחר הירצחה.
מירב דיברה, עוזי לא היה עוד מסוגל לומר מילה.
הכותבת, פנינה שניצר,
ביצעה את הקשה שבמלאכות – הראיונות והכתיבה.
פנינה נפגשה וראיינה עשרות אנשים
שהכירו את עדן – ההורים, רועי אחיה, סבתה, דודיה וים של חברים וחברות.
אני הייתי העורכת הספרותית.
כשקראתי את חומר הגלם של פנינה
נגלתה לפניי אישה צעירה, נועזת ומלאת קסם אישי,
מעצבת גרפית ומקעקעת מחוננת,
שאהבה מוזיקה וטיולים בעולם.
עדן הייתה חסרת מנוחה 24/7, חיה עם fomo חזק,
כאילו ידעה שזמנה כאן מוגבל.
ההיכרות עם עדן הביאה אותנו (הצוות כלל מלבדנו גם את סימונה פכטר המתאמת, את הניה קולומבוס, העורכת הלשונית, ואת הדר דפנה הללי, המעצבת הגרפית) גם לאזכרה שלה, וגם לאירוע לזכרה,
שנערך בחסות בילבונג (עדן איירה בין היתר גלשנים).
בחרנו לקרוא לספר ההנצחה "הפאזל שאינו שלם".
הוריה, שקיבלו במסגרת המיזם 50 עותקים,
ביקשו להדפיס עוד 100 נוספים,
והעידו שהספר מתאר את עדן במדויק, כפי שהייתה,
ויאפשר גם למי שלא הכיר אותה
להיחשף לדמותה המיוחדת.
החלק החסר בפאזל של עדן
מירב ועוזי בן רובי, הוריה של עדן, דורשים,
כמו הורים רבים לקורבנות השבעה לאוקטובר,
להשלים את הפאזל באמצעות הקמת
ועדת חקירה ממלכתית ובלתי תלויה.
חשוב להם להבין איך ילדה שהלכה
לצלם זריחה לא חזרה,
איך לא הוחזרו למשפחה חפציה האישיים,
ואיך נראו הדקות האחרונות שלה,
עד 08:02 כשהקשר איתה ניתק ונשמעו רק צרורות יריות.
הכל פרטי
גיורא פישר החל לכתוב שירים כשנפל
בנו מירום, בשנת 2002.
הנה שיר מספרו "בתחתית הימים",
שמתחבר בעיניי היטב למהות של המיזם,
שעוזב רגע את התמונה הכוללת,
כדי לראות את הפרטים, שהם הכל:
צֵא קְצָת מֵהַצַּעַר הַפְּרָטִי שֶׁלְּךָ /
אַתָּה מַצִּיעַ. /
נַסֵּה לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הַכְּלָלִית. //
אֵין תְּמוּנָה כָּזוֹ בָּעוֹלָם /
אֲנִי עוֹנֶה //
הַכֹּל פְּרָטִי. //
אָז בְּחַר אֶת הַפְּרָטִים, /
לֹא צָרִיךְ תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל //
זֹאת הַבְּעָיָה, אֲנִי צוֹעֵק / זֹאת הַבְּעָיָה /
אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל שֶׁלֹּא לִרְאוֹת? /
לַוְיָן הַשִּׁדּוּר מְשַׁגֵּר לְמֵמִיר שֶׁלִּי /
רַק תְּמוּנוֹת חַדּוֹת / כְּסַכִּין.
2 תגובות
טלי, תיארת יפה ובאופן מרגש את המיזם ואת כתיבת ספר ההנצחה ״ הפאזל שאינו שלם״. שמחה וגאה
שלקחתי בו חלק משמעותי.
פנינה שניצר
תודה על עבודת הקודש שעשית