5 מתנות קיבלתי השנה, אחת השנים היותר מורכבות שעברתי. הספר וההרצאה "שנת המתנות" של יובל אברמוביץ' היו סיבה מצוינת לחשוב על התובנות והאירועים האלה כמתנות, וגם לאגד אותם לפוסט.

"מה היית עושה אם לא היית מפחדת?"
שואלת שריל סנדברג בספרה המצוין: "לפרוץ קדימה" (ותודה לדר' טלי סטולובי על התזכורת). הרבה מהמכשולים שנשים שמות לעצמן כשהן נמנעות מלהגשים את חלומותיהן מקורם בפחד: פחד שלא יאהבו אותנו, פחד מכישלון, פחד מתופעות הלוואי של מאמץ יתר, פחד משיפוט וממשיכת תשומת לב שלילית, ובעיקר – הפחד מלהיות אמא / בת זוג / בת גרועה.

והנה התשובה שמציעה פמה צ'ודרון לשאלה פותחת הלב הזו,
מתוך הפתיח לספר: "המקומות שמפחידים אותך",
"התוודי על חסרונותייך הנסתרים,
התקרבי לכל אשר דוחה אותך,
עזרי לאלה שלהם את חושבת כי לא תוכלי לעזור.
כל דבר שאת נאחזת בו, הרפי ממנו.
לכי אל המקומות שמפחידים אותך"
זה הבסיס ל-Detox שלי: אותנטיות, הרפייה, חמלה והליכה למקומות שמפחידים אותי.

כמה זמן מחיינו מלווים אותנו עננים של חרטה והחמצה. כמה מעט אנחנו נמצאים בתוך הרגע, שהוא המורה המושלם. הפוסט הזה מתחיל בקארי ברדשאו ומסתיים בבודהיזם טיבטי טהור, ובאמצע מראה שחרטה היא לרוב חארטה.

"אם אתם לא עושים ספורט, אתם בעצם לוקחים כדור דיכאון"
הבאתי להנהלה המורחבת את דר' טל בן שחר, האיש עם הקורס הכי מבוקש בהרווארד על פסיכולוגיה חיובית. וזה היה אחד המשפטים שטל אמר בסדנה. הוא ציטט מחקר שעשו על אנשים שסבלו מדיכאון, שהראה שהשיפור הכי ארוך טווח בטיפול בדיכאון חל על אלה שרק עשו ספורט סדיר, לפחות 22 דקות 3 פעמים בשבוע. בספורט מופרשים אנדרופינים והסרוטנין עולה.

"ג'ט לג הוא הפער בין מערכת הזמן שאנו מורגלים בה, לאזור זמן אחר שבו מחזורי הערות והשינה מתקיימים בשעות אחרות"
קראתי על ג'ט לג עכשיו, לפני שנסעתי לארצות הברית, כדי להבין מה עומד לעבור עליי. חזרתי לפני כמה ימים, והשינה עדיין לא הסתדרה לי. וחשבתי על כמה מורכב זה לעבור בין מערכת זמנים אחת לאחרת, בארגונים או ביחסים, וכמה פעמים בחיים אנחנו נדרשים או מכריחים את עצמנו לעשות את המעברים האלה, שכרוכים בכל כך הרבה תופעות לוואי. ועד כמה הם שווים, המעברים, את נדודי השינה, הדיסאורינטציה והמיגרנות.