"מה עושה לך את זה בגבר על אופנוע? זה הרי כל כך מסוכן"
זה בדיוק זה כנראה. זה שזה מסוכן. אולי זו הדמות של האופנוען עם הדמעה האחת שגילם ג'וני דפ ב"נער שוליים", אולי ההזדמנות להתחבר למשהו פרוע, שלא קיים במכונית משפחתית עם עץ ריח ושני כיסאות בטיחות. אולי זו היכולת של הרוכב להשתלט על הכלי הזה ולעשות בו כבשלו, ואולי הנהמה החזקה של המנוע.
אופנוע בשבילי הוא הרבה יותר מכלי תחבורה. יש בו משהו קשוח, גברי, שאוהב לקמט מוסכמות, לקחת סיכונים, לעקוף את כולם ברמזורים.
יש באופנוע כבד משהו שמריח כמו רוח נעורים.

לקח למורה שלי לנהיגה בערך שישה טסטים כדי להרים ממני ידיים. הוא גר בחולון והטסטים היו בכיכר הדמעות שם. וואו, כמה דמעות הזלתי בכיכר הזאת. 3 שיעורים חשובים למדתי, דרך מקרים שנראו במבט ראשון כישלון מוחץ.

שנים חלמתי ללמוד סטיילינג. שנים. אבל כשדיברתי על החלום הזה בבית שמעתי את המשפט למעלה, ומייד חשבתי גם שאין לי זמן סלאש אין לי כסף סלאש איזו מן אמא אני, שחולמת לוותר על אחר צהריים נדיר עם הילדות רק כדי ללמוד דבר שטחי כזה ולהיות בסוף סנדרה רינגלר, עם כל השכל שלי והתארים.