!["And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same." 'Explosions' ~ Ellie Goulding](http://i.pinimg.com/236x/23/c3/65/23c365f6af44dd8272a6b5fd1d1f9938.jpg "\"And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same.\" 'Explosions' ~ Ellie Goulding")
על התופעה הזו קראתי לא מזמן, וחשבתי שסופסוף נתנו שם חמוד למה שעובר עליי בחודשים האחרונים.
פיכחות או הימנעות זמנית מגברים.
אני כבר שנתיים בלי זוגיות קבועה, ימבה זמן.
חלק מהזמן זו הייתה בחירה מודעת – להתאושש מהזוגיות הקודמת, לחגוג קצת, להשקיע אנרגיה במשפחה שלי –
בקרני שהתחילה ללמוד בפנימייה,
ב-איה שהחליטה לא לעשות צבא, אלא שירות לאומי, במשפחה של אחותי אחרי המוות של גיסי.
את הזמן והמרץ שהתפנו השקעתי גם ביציאה
לעצמאות, ואז בכתיבת הספר שלי.
אבל במהלך השנתיים האלה בכל זאת ניסיתי לא מעט דברים כדי שתהיה לי זוגיות: אימון, זימון, אפליקציות דייטינג, פנייה לחברות וחברים.
בינתיים כלום לא עבד.
הדייטים והחוויות הקשוחות מהאפליקציות רק חיזקו את הרצון שלי להימנע ולהיכנס ל-Men sober status.
באימונים אני עובדת עם א.נשים על היכולת להתבונן פנימה במקום החוצה. אז אם להתבונן לעצמי בלבן של העיניים, כל אחד מהגברים שפגשתי היווה ייצוג מצוין ואפילו חיזוק לאמביוולנטיות שלי לגבי זוגיות.
שני הזאבים:
באגדה האינדיאנית המפורסמת יש קרב מתמיד בתוכנו, בין שני זאבים.
האחד – כעס, פחד, קנאה, חרטה.
והשני – אושר, שלום, תקווה, מוטיבציה, אמת ואמונה.
השאלה באגדה היא איזה זאב נבחר להאכיל.
כך אני עם שני הזאבים – של הלבדות ושל הזוגיות.
הזאב של הלבדות:
הזאב הזה הוא זאב של חופש מוחלט. חופש בקבלת ההחלטות ובבחירות שלו, בלי צורך להתחשב באיש. יש בזאב הזה משהו ממכר של חוסר תלות
ושל עצמאות שאינה תלויה בדבר.
זה זאב שסוגר בדקות חופשה של שבועיים ביפן
או ריטריט משוגע,
שמחליט תוך ימים אם למכור או לקנות דירה,
אם לצרף למשפחה כלב או לא,
אם לקחת את הילדה למיון
או להסתפק בסבלנות והרבה תה.
זה זאב שצריך לעבוד קשה על האהבה העצמית והחוסן שלו, כי גם אם הוא מוקף בחברים ומשפחה, בסוף היום – הזאב הזה הולך לישון לבד.
אין לו בן זוג להתייעץ איתו, לשתף, להניח עליו ראש, לחפון, ללטף, ללקק.
הזאב של הזוגיות:
הזאב של הזוגיות הוא זאב של שניים.
זה זאב שהולך לישון כפיות, מחובק ומחבק, מוצץ ונמצץ. הזאב הזה יכול להרשות לעצמו להיות חלש לפעמים. הוא לא צריך לפחד מהטילים האיראניים או ממזגן או אוטו שמתקלקלים. הזאב הזה מוצף רוב הזמן באהבה ושוחה בתוכה.
יש לו על מי להישען. יש בזה משהו מרגיע.
אבל זה גם זאב שצריך להתחשב, להתייעץ, לשאול, להתאים את עצמו לזאב שאיתו.
אז איזה זאב להאכיל?
כבר שנתיים אני מאכילה את זאב הלבדות,
כמו הנשים המבוגרות שמשאירות אוכל לחתולי הרחוב.
לפעמים הזאב של הזוגיות נראה לי רחוק כל כך, וכמעט בלתי מושג.
רשימת הציפיות שלי מדויקת, ולא ארוכה מדי,
כבר כתבתי עליה פעם.
גבר שיבין את גודל האירוע שהוא אני,
ויהיה אירוע בעצמו, עם כתפיים רחבות ועיניים טובות.
מישהו לרוץ איתו לאורך זמן.
את חירותי:
כשאני רואה בדמיוני את המישהו הזה,
אני נזכרת בשיר הנפלא של ג’ורג’ מוסטקי שתרגם יורם טהרלב, “את חירותי”.
אני בעצם כמהה לסוהר יפה שינעל את השער.
“את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער.
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת.
את חירותי,
למען רצונך
את שבועותיי הפרתי.
את חירותי,
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי.
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די,
רק למען אמון בי תתני.
נטשתי ארצי וטובי ידידיי
ושלך רק הנני.
את חירותי,
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם.
את חירותי,
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה,
ללקק את פצעיי במסתור ולקום
וללכת לי הלאה.
את חירותי,
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו.
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך,
חירותי הטובה.
אל הכלא פסעתי בצער,
אל הכלא החם
אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער.
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער.
5 Responses
כתבת כלכך יפה ונוגע, זו בדיוק ההתלבטות.
היה כיף לקרוא
מאחלת לך ולכולנו, למצוא את שליבנו מבקש וזקוק לו.
טלי אהובה שאת, אירוע שאת.
מזדהה ומבינה אבל עם זאת לא יכולה שלא לחשוב על ציטוט של פאולו קואלו בספרו המצוין 11 דקות- שדיבר על כך שאהבה אמיתית היא חופש, כלומר אין בה התייעצות והתחשבות מתוך כבלים אלא מתוך חופש ובחירה.
מאחלת לך (ולי) זאב אחד בלבד, שמאפשר את עצמאותנו ואת הלבדות לצד זוגיות שמרגישה חופש.
מתחברת לכל מילה כאן וחושבת על זה לא מעט בחצי השנה האחרונה…
איזה זאב להאכיל? למדתי עם הזמן להנות מאוד מהלבד ולא בא לי שמישהו יחרבש לי את זה..ומצד שני, אני טיפוס כל כך זוגי, חייבת לשתף ולחוות דברים בשניים.
עוד לא הגעתי לאיזו תובנה מרעישה. בעיקר בחרתי לשחרר את החיפוש ולהתמקד בעשייה מבורכת יותר או פחות שתופסת לי את רוב הזמן ובעיקר מעייפת כל כך שאני נרדמת בשנייה מבלי להיות מתוסכלת מהעובדה שאני שוב ישנה לבד
אח טלי – קודם כל כתוב נפלא, אחר-כך שאפו על אומץ הלב לפתוח אותו ככה לרווחה. תובנות אין לי ומקווה שיבוא במהרה השווה הזה שאת ראוייה לו כי אחרי הכל ״ לא טוב היות האדם לבדו , הרי הוא לבדו בין כה וכה. וכן זה חתיכת אתגר שולח אנרגיות ליקום שיביא את זה שיהיה החצי השני של התפוח. מחכה כבר לספר שלך !
את מרגשת