"את עומדת להתגרש? חשבת כבר איך תסתדרי כלכלית?"
נפגשנו באיזה סמינר של כתיבה ברשת, הוא הציג את עצמו כ-"קואוצ'ר כלכלי שמתמחה בפרק ב", גרוש כמה שנים, ובדיעבד הוא כנראה ניסה להתחיל איתי. הייתי כמה שבועות לפני הפרידה הפורמלית, בשיא השאננות הכלכלית שלי. ידעתי שההכנסה שלי מאפשרת לי להתגרש, אז הנחתי שהיא בטח תאפשר לי לשמור על רמת חיים דומה לזו שניהלתי כנשואה. כשסירבתי בנימוס לעזרתו ואמרתי שאסתדר, הוא הסתכל בי במבט מלא חמלה של "כולן חושבות ככה בהתחלה". הוא צדק. 70% מהנשים שהתגרשו מוצאות את עצמן 3 שנים אחרי בלי הכסף שקיבלו בחלוקת הרכוש. ידעתם?
"למה זה לוקח שעה? כי זו הפעולה הבנקאית הכי דרמטית – גריעה מהחשבון"
הסביר לנו פקיד הבנקאות הפרטית בסבר פנים חמור. זה היה ביום שהפרדנו בתים, אז איכשהו הפרדת החשבונות נראתה לנו צעד קטן יחסית. הילדות ישבו אתנו, מסתגלות לאט לאט למה ששמעו שבועיים קודם, מתחילות לקלוט שמהערב החיים הקודמים שלהם ישתנו. אחר כך הלכנו יחד לשאפה ביפו, ובערב ישנתי לבד בבית פעם ראשונה. אבל היה משהו במה שאמר הפקיד. כי מה שהספיק לא רע לכלכל משק בית אחד, צריך עכשיו לכלכל שני בתים, שבכל אחד מהם לשתי ילדות צריך להיות כל מה שהן צריכות. במילים אחרות – כפל הוצאות, באותה רמת הכנסה כוללת. ואם לא נערכים לזה, מוצאים את עצמך בבוץ כלכלי עמוק.
"אתם יודעים מה המשפט שהכי מסוכן לחשבון הבנק שלכם? מגיע לי!"
הוא היה מרצה מ"פעמונים" שהזמנתי להרצות בפני העובדים של המרכז הלוגיסטי בעבודה. ישבו שם לצידי כמה עשרות אנשים קשי יום, ושמעו ממנו על הסיבות שהמינוס שלהם גדל. זו הייתה הסיבה המרכזית, אבל היו עוד הרבה, כמו הפרסומות בטלוויזיה, התחרות עם השכנים והחברים על גובה רמת החיים, התאורה ועיצוב הפנים בקניונים ועוד ועוד.
אבל אחרי פרידה, ה"מגיע לי" הוא לרוב הסיבה הראשית. ולצידו "מגיע גם לילדות".
"מגיע לי" סימן קריאה! כי הנה אני יוצאת לאוויר העולם, כי עברתי תקופה לא פשוטה, כי עוד מעט אתחיל לצאת לדייטים, כי בא לי לצאת לשתות עם חברות ולראות סרטים ולצאת לסופ"ש ביערות הכרמל ולהרגיש שאני קורעת את העולם. ובדרך קורעת את הכיס.
ו"מגיע להן" סימן קריאה! כי הן לא אשמות שההורים שלהם התגרשו, כי אולי זה ימלא קצת את החור הזה שיש להן ולי בלב, כי אולי ככה הן ירגישו כמה אני אוהבת אותן, כי אולי זה יפחית את נקיפות המצפון ואת תחושת האשמה.
"אמיתי? זה מה שאני מוציאה בחודש על בגדים?"
ישבתי מול דפנה כהנא, היועצת הכלכלית שלי, נבוכה. זו הייתה פגישה שנייה שלנו, אחרי שבראשונה קיבלתי ים שיעורי בית. שלחתי אליה אקסלים עם התנועות בכרטיסי האשראי מהרבעון האחרון, הוצאות במזומן, תדפיסי תנועות בנק, פנסיות, ביטוחים, משכנתא. משום מה לא הייתי מוטרדת מזה שעד שהיא ביקשה ממני את כל הדברים האלה לא היה לי מושג מה גובה המשכנתא שלי, ומה גובה הפנסיה הצפוי לי כשאפרוש. הייתי בשוק בעיקר מההוצאה שלי על בגדים בשבילי ובשביל הילדות. ועוד התחלנו את החישוב בחודש מאי, אז הרגשתי שדפקתי את המערכת, כי בתחילת אפריל חזרתי מוורשה אחרי שקניתי שם לילדות ולי חצי עיר, כי "הכל כל כך זול שם". ודפנה ישבה שם מולי, ואמרה לי בלי למצמץ: "את במצב סביר, אבל טוב שבאת עכשיו". ועברנו יחד שורה שורה באקסל, התמקחנו קצת, והגדרנו מסגרת הוצאות בכל סעיף, כדי שאצליח אפילו לשים קצת בצד לקרייסיסים שיגיעו. וברור שהגיעו.
"זה לא יכאב, וזה ייקח לך 20 דקות גג בשבוע"
דפנה אמרה לי. והיא צדקה. כי ה-20 דקות בשבוע האלה הן כמו שקילה שבועית בקבוצות הדיאטה.
את משחזרת את מה שהכנסת ואת מה שהוצאת, ועדיף שהמאזן יהיה לטובתך, ושהאקסל יתמלא ירוקים במקום אדומים. והשגרה הקטנה הזאת מוציאה אותך מהבורות הכלכלית הנוחה שהתבוססת בה, ומכניסה לחיים שלך שליטה והרגלים קטנים, שנראו לגרסה הקודמת ונטולת הדאגות שלך בזויים וחסרי קלאסה. למשל: להשוות מחירים, של ה-כ-ל, לעמוד על הזכויות שלך כמו הנחה בארנונה, ודמי לימודים לילדות, ונקודת זיכוי במס הכנסה. ולהתאפק. לדחות הוצאות לא הכרחיות, להגדיר מחדש את ההבדל בין "רוצה" ל"צריכה". ובעיקר – להיזכר שהדברים החשובים באמת בחיים לא עולים כסף. ושאת מה שכן עולה כסף, כמו כל דבר שחשוב לך, את יכולה לנהל.
וכמו בדיאטה, יהיו נפילות, ותרוצי מדי פעם לארון הממתקים (Asos!), אבל הכיוון יהיה חיובי, כי לקחת החלטה, ולקחת אחריות. והמבוגרת האחראית שהחלטת להיות תציץ בך בראי, ותציצי בה בחזרה, ותראי שקמטי הדאגה על העתיד התמלאו, לא בבוטוקס, אלא ב-חירות אמיתית.
14 תגובות
טלי כתבת מקסים כמו תמיד, בזכותך אני נחשפת לצדדים היותר נסתרים של התהליך…
אני לא מבינה למה אבל אצלי יש קשר לא מוסבר בין שליטה בהוצאות ושליטה במשקל כשאני שולטת בהוצאות המשקל מתערער, וכשאני שולטת במשקל ההוצאות מתערערות – מעניין למה, כנראה למרות הכל החיים לא יכולים להיות יותר מדי בשליטה.
מעניין… ממש! עוד לפני הפרידה ירדתי יפה במשקל, ומאז עם הספורט אני לגמרי בשליטה עליו. אבל ההוצאות השתוללו. בהדרגה הצלחתי לרסן אותן.
זה כאילו שתי התמכרויות, לא חשבתי על זה ככה.
באמת פוסט חשוב! בעיקר לנשים שעדיין נשואות. לצערנו נשים רבות עדיין בעמדת נחיתות בנושא הכלכלי – הן ביכולת ההשתכרות, הן ברמת המיומנויות/רצון להתעסק עם כסף, והן ברמת האיזון של בית-עבודה.
רוב הא.נשים לא נערכים מראש למקרה של גירושין, וכשזה כבר קורה…כמו שתיארת: הראש במקום אחר (בד"כ עמוק בתוך הרגש). הפן הכלכלי של הגירושין הוא "מכה" שלרוב לא נלקחת מספיק בחשבון. "יהיה בסדר", "אין ברירה", ו"מגיע לי" תופסים את עיקר הפוקוס. רק אחרי מעשה מבינים עד כמה זה קשה. חשוב חשוב לדבר על זה וכמה טוב שעשית את זה.
הלוואי שה"מגיע לי" הזה היה מופנה יותר למקומות מצמיחים במקום לאלו המרוקנים/משמינים. בתחום המקצועי בו אני עוסקת דווקא הייתי רוצה לראות עוד "מגיע לי": יותר זמן זוגי/ יותר זמן משפחתי/ יותר זמן שקט וכן הלאה. אני לוקחת איתי מהפוסט הזה גם את ה"מגיע לי" המצמיח הזה לשימוש עם הלקוחות שלי. תודה!
ועוד משהו שקשור לכתיבה שלך באופן כללי: אני מאד אוהבת שכל פסקה היא סיפור אחר לגמרי, ושכל הסיפורים יחד מרכיבים מכלול של כמה זוויות של אותו נושא. זה מפתיע, מרענן ורב ערך.
מאוד נכון מה שכתבת טל. תודה על התגובה הזאת.
הרבה נשים משקיעות המון זמן במלאכות השקופות של הבית, וכשהן יוצאות לעבוד הן משתכרות לרוב שליש פחות מעמיתיהן הגברים באותו תפקיד. לשמחתי הקריירה שלי ורמת ההכנסה שלי אפשרה לי את הבחירה אם להישאר או לעזוב, אבל לנשים רבות אין באמת יכולת בחירה, כי פרידה פירושה הדרדרות בעשירונים רבים ברמת החיים ופגיעה ממשית בעתיד הכלכלי שלהן ושל ילדיהן.
"מקומות מרוקנים ומשמינים", איזו אבחנה יפה. וכן, המגיע לי יכול להית גם מצמיח ומטעין, לא רק הרסני.
ואיזו מחמאה יפה השארת לי בסוף. המון המון תודה. אלו באמת דברים שקרו לא תמיד באופן כרונולוגי, ואיכשהו בזמן הכתיבה נוצר לי איזה רצף אסוציאטיבי שמשרת את הפוסט.
שמחה שזה עובד. ממש
האומץ הזה שלך כל פעם מחדש לדבר על נושאים שאיך להגיד?
הרבה אנשים ונשים במיוחד לא ממש יכולות לדבר עליהם. – כך -כמוך. אז תודה שאת כאן…
בעלי לשעבר מהנדס בהכשרתו, איש מתמטי וריאלי בכל רמ"ח אבריו תמיד נסח בי את התחושה שאני יכולה (גם) לא "להתעסק" במספרים האלה (שקוראים להם כסף). ואני מודה שזה היה לי נוח.
לכל אחד היו את תחומי האחריות שלו…
התעסקתי בכסף רק בכל מה שנגע לילדים שלנו. תשלומים לבית הספר, תלבושות, חגים אירועים ימי הולדת. והתעסקתי עם זה מצויין. שלא לומר ניהלתי.
אבל החיים פתאום משתנים וכמוך, אני לומדת בשנתיים האחרונות שכסף זו מילה שהגיע הזמן שאתמודד מולה בכל החזיתות. כי פשוט אין ברירה. תכלס.
להיות עצמאית טרייה כשברקע פעמוני הגירושין, אתגרים נפשיים עם הילדים והתמודדויות אחרות שמתווספות לכך זה אתגר לא פשוט, עד מפחיד.
כסף= אחריות ענקית. זה מה שזה אומר עבורי היום לפני הכל. אחריות. לי לילדיי לעתיד של כולנו.
דאגו להסביר לי כפי שהסבירו לך (לפני הגירושין) שהכל ישתנה, את ההשלכות התקציביות שמחכות לי.
בהתחלה הקולות האלו לא ממש עניינו אותי, הייתי כל הזמן בתחושה של מגיע לי, פיצוי על הכל. על השנים האלה. כל כך איתך במגיע לי הזה… הוא התממש לתקופה מסויימת והיום הוא קיבל כבר מיימד אחר. יודעת להחזיר לעצמי את המגיע לי הזה לא רק בדברים שעולים כסף. נהפוך הוא.
אני מעריצה אותך על טבלאות האקסאל… בקרוב אצלי.
תודה על פוסט מצויין חשוב ומלא בטוב, יש לי עוד הרבה מה לומר עליו אבל משאירה את זה לארבע עיניים…
תמרי, תמרי, תמרי. האחריות שלנו לעתיד, זה בדיוק הדבר שמתחדד. וזה שפתאום כל תחומי האחריות הופכים להיות שלנו ועלינו. זה כמובן מפחיד אבל גם מעצים.
נזכרתי שבקורס הכנה ללידה שעשינו, שאלתי את המנחה בסוף למה מקדישים כל כך הרבה זמן ללידה, אם היא נגמרת כל כך מהר, ולא מקדישים אפילו שיעור אחד לדבר שבאמת משנה את החיים, שהוא ההגעה של תינוק לחיים שלך. היא אמרה לי שהם עשו את זה בעבר אבל הבינו שהורים לעתיד לא יכולים לקלוט את המידע הזה. הם כל כך עסוקים בלידה. לכן גם אנחנו לא קלטנו את המידע הזה. למרות שאמרו לנו שנתכונן. כי לא היינו צריכות. כי היה מי שטיפל בזה, כך או אחרת. מחכה לארבע עיניים.
אהובה יקרה כתבת מקסים ומאוד נכון….. ולצד האחריות שגדלה על העתיד שלנו של ילדינו ועל ההבנה שאם אין אני לי מי לי….. אתה מגלה את היכולות האמיתיות שלך גם בצד הכלכלי יכולה להיות יצירתיות יוצאת דופן שמתגלה רק שיוצאים מאזורי הנוחות שלנו ……יש גם פאן מהנה מתגמל ומקסים בהתמודדות הזו …..תחושה של ניצחון ….. חיבוק גדול אהובה
עיריתוש – צודקת כל כך. זה באמת מתגמל. פתאום נהיים יצירתיים, ובעיקר – זה עוד מימד של החזרת השליטה על החיים שלך אליך, באופן בלעדי. ואין תחושה טובה מזו.
זה אגב בדיוק מה שדפנה אמרה לי במפגש הראשון – ידע הוא כוח, ולמי שיש משמעת עצמית ואחריות בסיסית, ההבנה הכלכלית הופכת את החיים לפשוטים יותר, ולא למסובכים יותר.
תודה על מה שכתבת וחיבוק חזרה.
ואוו. צריך לקרוא, לנשום ולהרגע אחרי כל זה. אני רואה את אחות של אבי שזה מה שעובר עליה בשנתיים האחרונות. עכשיו מגיע זמן מכירת הבית והיציאה לדירה שכורה בפעם הראשונה. אבי עוזר לה בזה אבל זה ככ קשה ןמסובך. אני שמחה שאת ידעת מה לעשות, אבל זה בטח נורא נורא מסובך בהתחלה, ובטח שקשה גם לילדות. ההבנה שמעכשיו צריך לכלכל 2 בתים ולא אחד היא קשה. מאחלת לכולכם חירות כלכלית מהירה ויעילה.
תודה ציפי על מה שכתבת. זה באמת מורכב, אבל גם מאוד מעצים ומתגמל, אם לוקחים את זה למקום הנכון של החזרת השליטה לחיים שלך, לטווח הארוך זה משתלם.
והילדות מסתגלות למה שאת שלמה איתו, מבלי להתנצל. הן מבינות היום יותר מה שוויו של הכסף, כמה קשה צריך לעבוד בשבילו, ולומדות איתי לדחות סיפוקים.
מצד שני חייבת לומר שהקפדתי מאוד לא לפגוע ברמת החיים שלהן כמה שיכולתי, ואת עיקר השינוי עשיתי בהרגלים היקרים שלי.
בעיקר חשוב בתהליך הזה לקבל עזרה, אצל גיסתך מאבי, אצלי זו הייתה דפנה שממש הושיעה אותי.
תודה טלי על הפרגון. אני יועצת שהיא כמו דולה לדעתי , מלווה תומכת אבל לא מוותרת לך. את העבודה את עשית בעצמך בתוכך כי לקחת אחריות. ואני כאן עד שתרכבי על האופניים לבד בלי גלגלי העזר.
זה בדיוק זה. יילדת מתוכי את האחריות הפיננסית, האחריות תמיד הייתה שם, חוץ מבתחום הפיננסי. ואת לגמרי מלווה ותומכת.
אוהבת את הכתיבה שלך ואת חוכמתך ואת השיתוף ואת החיוך התמידי….
אפשר להתחתן איתך?
תודה רויתוש. אני אבדוק עם בן הזוג שלי ואחזור אלייך עם זה:)