"מה היית עושה אם לא היית מפחדת?"
שואלת שריל סנדברג בספרה המצוין: "לפרוץ קדימה" (ותודה לדר' טלי סטולובי על התזכורת). פחד הוא הסיבה לרוב המכשולים שנשים שמות לעצמן כשהן נמנעות מלהגשים חלומות: פחד שלא יאהבו אותנו, פחד מכישלון, פחד מתופעות הלוואי של מאמץ יתר, פחד משיפוט וממשיכת תשומת לב שלילית, ובעיקר – הפחד מלהיות אמא / בת זוג / בת גרועה.
והנה התשובה שמציעה פמה צ'ודרון לשאלה פותחת הלב הזו, מתוך הספר: "המקומות שמפחידים אותך",
"התוודי על חסרונותייך הנסתרים,
התקרבי לכל אשר דוחה אותך,
עזרי לאלה שלהם את חושבת כי לא תוכלי לעזור.
כל דבר שאת נאחזת בו, הרפי ממנו.
לכי אל המקומות שמפחידים אותך"
זה הבסיס ל-Detox שלי: אותנטיות, הרפייה, חמלה והליכה למקומות שמפחידים אותי.
Detox מוגדר בויקיפדיה כתהליך הסרה של רכיבים רעילים, פסיכולוגיים או רפואיים מאורגניזם חי. בשבועות האחרונים התחלתי בתהליך הזה, שהוא מלא צמיחה וגם קושי. והוא מתאפשר בעיקר כי עצרתי רגע לנשום. לברר עם עצמי מה ומי נכון לי.
אין לי מושג מה צפוי בהמשך המסע הזה, הלוואי והיה איזה ספוילר, אבל ברור לי שאסיים אותו שונה משהתחלתי.
Detox ראשון – להתקשר או לא להתקשר, זו השאלה?
הגיע יום ההולדת שלו. שזה תכלס נ.צ. אחרי פרידה. שבוע קודם הגדולה עמדה לנהל שיחה לא פשוטה עם המחנך שלה. כשהתכוננו לשיחה הזו, שאלתי אותה: "מה המטרה שלך?". הבנו יחד שהמטרה שלה היא: "לשמור איתו על מערכת יחסים טובה ולנהל יחד איתו את המוניטין שלי בבית הספר". השאלה הזו שינתה לחלוטין את השיחה ביניהם, שהסתיימה בחיבוק (אני יודעת שזה לא נשמע טוב בתלמה ילין, אבל תסמכו עליי). אז למרות שהתחשק לי ממש להתקשר, החלטתי ליישם את מה שהטפתי לו, ושאלתי את עצמי "מה המטרה?" וגם: "נניח שאתקשר, מה ארגיש אחרי?". וזו הייתה הפעם הראשונה אחרי לא מעט חודשים ששאלתי את עצמי איך אני ארגיש. שורה תחתונה? לא התקשרתי. ובמקום זה, עשיתי שתי שיחות אחרות, שהתאפקתי מלקיים כבר לא מעט זמן.
"יואו, הרגליים שלך שקופות. לכי לים" – או: Detox שני – סטיילינג תרפי
(אומרים לי, כל קיץ. כל הקיץ). אז הלכתי מעט עם שמלות קצרות, ועוד פחות עם מכנסיים קצרים, כי למי יש כוח להתמודד עם המשפטים האלה? ובקורס הסטיילינג בשנקר ובעוד מיליון הרצאות למדתי בעיקר איך לטשטש "פגמים" ולהחמיא, כך שכל הגופים הנשיים ייראו בפרופורציות דומות ל-90-60-90, אז הוויתור על הקצר מבחינתי היה פשוט עוד צעד כזה, מטשטש פגמים. וגם הצורך להתנצל על זה שלמדתי סטיילינג, כי זה נשמע לאנשים לפעמים שטחי וטיפשי, וזה כל כך לא. סטיילינג הוא לפני הכל תמיכה בתהליך שינוי, חיצוני ופנימי.
הספר:"סטיילינג תרפי – להתלבש כמו האישה שאת רוצה להיות" מאת דר' טלי סטולובי, לוקח את הסטיילינג כמה צעדים קדימה. זו שיטת טיפול שבבסיסה ראייה חדשה על סטיילינג, שעוסקת בקשר בין האישיות והרגשות לבין סגנון הלבוש. סטיילינג תרפי רואה בבגד כלי להתפתחות אישית ועזרה עצמית. את הספר קראתי באינטרוולים, בטיסה לברצלונה ובחזרה, ולא רציתי שייגמר.
הספר מאפשר לעשות לעצמנו סטיילינג תרפי – לייצר דרך אופן הלבוש שלנו את החיבור הרגשי לפנימיות, ולהבין שהבגדים הם בעיקר ערוץ ביטוי משמעותי למי שאת כעת ולמה שאת רוצה להיות. כל התהליך הזה מלווה בהתבוננות מעמיקה פנימה ובהמון חמלה עצמית, וגם בתובנות סופר פרקטיות על הדרך שבה אנחנו מגבשות את הסטייל שלנו, על עד כמה אנחנו משפיעות על הסטיילינג והדימוי העצמי של הבנות שלנו ועוד ועוד ועוד.
אז בהשראת הספר הקסום הזה, שהוא הכל מלבד שטחי, עשיתי בינתיים שלושה דברים:
הראשון – קניתי בברצלונה שורטס שווים ב-Lefties, שרואים בהם לגמרי את הרגליים השקופות שלי, ועוד בגדים במלא צבעים מ-Adolfo Dominguez, Oysho ו-&other stories שיעשו לי שמח בארון ויצפצפו צפצוף ארוך על ה"מה יגידו" .
השני – כשחזרתי הביתה, העפתי יותר משליש מהארון שלי, שהכיל בגדים יפים, אבל גם כאלה שכבר לא עשו לי שמח. הארון שלי אחרי ה-detox הוא מפוקס ודליל, ובאורח פלא יש בתוכו הרבה יותר מה ללבוש. השלישי – הצטלמתי סלפי, ואפילו העליתי אחד מהם כאן למעלה, בלי פילטרים.
Detox שלישי – הרשות להיות אנושית
בשנה האחרונה התחלתי תפקיד חדש ומורכב, בארגון חדש. תפקיד שהכרתי מליווי ותמיכה במי שמילאו אותו, אבל לא מלמלא אותו בעצמי. ואם את התפקיד של ניהול פיתוח ארגוני עשיתי כבר קצת בהליכה, אחרי כמעט 20 שנה בתחום, פה גיליתי את האתגר בלא לדעת המון דברים, לשאול כל הזמן, ולעשות כל יום לפחות דבר אחד שבחיים לא עשיתי. כן, זה מצמיח. לא, זה לא פשוט. ועשיתי ואני עדיין עושה טעויות, טעויות שקשה לי לסלוח לעצמי עליהן.
ואז אני מזכירה לעצמי את אחד השיעורים הכי משמעותיים בפסיכולוגיה חיובית שנקרא "הרשות להיות אנושית". מותר לטעות, צריך לתקן, הציפייה שאהיה מצוינת בתפקיד מורכב בפעם הראשונה שאני עושה אותו היא בעיקר שלי.
Detox רביעי – שקט בגוף
כשהנפש מתחילה להתנקות (מיחסים קודמים, מתפישות מגבילות לגבי לבוש, מפרפקציוניזם מופרז), הגוף שואף לזה גם. לא מצהירה הצהרות גדולות, אבל התחלתי לשים לב טוב יותר לדלק שאני מכניסה למכונה הזו, שמשרתת אותי לא רע, ולהזין אותה באוכל מכבד וקל לעיכול. בינתיים זה נעים ועושה לי טוב.
אפילוג
אם קראת אותי ויש לך חשק לשתף ב-Detox שלך, אשמח אותך לקרוא בתגובות.
29 תגובות
ואגב – את נראית מעולה במכנסיים הקצרים, ומי אמר ששזוץ זה יפה?!
תודה, מקסימה!
וואו! איזה פוסט (פוסט קוראים לזה?) מעולה! ובא לי בדיוק בזמן, לפני שינוי משמעותי בעבודה, שהרגשתי מאוד אמיצה שעשיתי את הצעד, ולא פחדתי מהאתגר (ברור שכן! אבל לא נמנעתי בגלל זה). וכל כך התחברתי לסטיילינג דיטוקס – רצה לקנות את הספר!
בהצלחה יקירתי, אין הרבה אנשים שיכולים כמוך לזקק מחשבות, רגשות, פחדים, חיים (!) לכדי כתיבה כל כך מדויקת שפוגעת בול!
תמשיכי לכתוב ואני אמשיך לקרוא "אותך" באדיקות.
תודה!
תודה נטע. איזה כיף שדיברנו היום. בהצלחה ענקית שתהיה לך בדרך החדשה!
איזה כיף לקרוא אותך, טלי.
אמנם עבר הרבה זמן, ומאז עברנו המון דברים, אבל הקריאה שולחת אותי לזכרונות מתוקים, ולרגעי ההארה מהקיוביקל ההוא במשרדים בראש העין 🙂
עיריתוששששש. באמת כיף להיזכר. בדיוק היום דיברתי עם מישהו על איזה כיף היה בכתום ההוא:)
נפלא כמו תמיד…ונגמר לי מהר מידי הטקסט
תודה! ספרתי מילים ומסתבר שזה הפוסט הכי ארוך שלי ever, אז ממש ניסיתי:)
אני התחלתי לקלף ממני שכבות לפני 6 שנים כדי לחשוף את מי שאני באמת ושדאגתי להסתיר כל השנים. חלק מהשכבות האלה רעילותאז באופן טבעי צריך לעשות להם דיטוקס כדי שלא יחדרו פנימה ויזהמו. הספר נשמע כמו משהו שאני צריכה לקרוא כחלק מהתהליך-איך את מתלבשת? היא גם שכבה שאני עסוקה בלקלף.
נכון. גם הלבוש הוא שכבה. לפעמים שריון, לפעמים קרום דקיק. שכבות רעילות. חתיכת מהפך עשית…
הזמנתי את הספר. מתה כבר שהוא יגיע.
הגיע?:)
Detox שלי הוא איזה פסיכי אחד שמפעיל לי את כל החושים. שמציף בי את כל הפחדים והחרדות
בפעם הראשונה איתו נפגעתי וקרסתי עכשיו אחרי מספר שנים בסיבוב השני שלי איתו אני מצליחה להכיל את הרגשות והפחדים. מצליחה להכיל את עצמי ואת כל השריטות והשיט שלי ועדין להרגיש טוב עם עצמי.
ואני מתה על איך שאת כותבת ❤
תודה שרון יקרה. נשמע שאת בדרך הנכונה ומתחזקת. מתגעגעת.
היום החלטתי לעשות דיטוקס לכעסים שלי על העולם. אני כועסת על המון אנשים (ובחיי שאני צודקת😉). לא שלחתי מייל למורה המאכזבת של הילד, לא שלחתי מייל לעו״סית המעצבנת, לא שלחתי סמס לחברת נפש שנעלמה לי בשנתיים האחרונות. מצד אחד נשארתי עם חלק מהכעסים שלי בפנים, מצד שני – לא זרקתי גפרורים בשדות קוצים. כבר אין כח לעוד שריפות.
זה הדיטוקס שלי להיום והיה בו משהו משחרר ואפילו קצת משמח.
תודה על השיתוף. בטוחה שאת צודקת:), ויהודה עמיחי כתב "מהמקום שבו אנו צודקים לא יצמחו פרחים באביב". אז טוב שניקית קצת. שחרור נעים!
דיטוקס זה נהדר. וכ"כ הכרחי לפעמים.
אהבתי את ההתפקסות על מטרת השיחה. פשוט אך לא מובן מאליו.
אישית מרגישה שהרילוקיישן היה חתיכת דיטוקס ענק, בכל היבט שהוא. מחפצים, מאנשים, מפחדים.
התפקסות על המטרה היא באמת לא טריביאלית. לגבי הרילוקיישן – נשמע ככה. הזדמנות לניקיון ואוורור. מקווה להתראות בקרוב בחלל המאוורר שלך או שלי.
את המשפט הזה שאיתו פתחת את הבלוג – "What would you do if you were not afraid?" אני פגשתי לראשונה בספר "מי הזיז את הגבינה שלי ?" (ד"ר ספנסר ג'ונסון) לפני המון שנים, ומאז הוא מודפס באותיות גדולות ותלוי ליד שולחן הכתיבה שלי במקום שאני רואה אותו כל הזמן. המשפט הזה עזר לי להגיע להחלטות, לבצע, לעבור את כל השינויים שעשיתי, לעבור את כל התקופות הקשות שעברתי. כמו פנס שאלומת האור שלו היתה תשובה ממוקדת למה אני רוצהאו מה אני כבר לא רוצה, משם למה המטרה, משם ללמה לא ומשם ללמה כן ומשם נשאר רק לבצע.
המון כח יש במילים הללו.
גם במה שעומד מאחורי הפחד אבל גם בהבנה שכולנו פוחדים
תודה תמר. לא ידעתי שזה המקור. כולנו פוחדים. זה נכון. השאלה בסוף מי מנהל את מי, אנחנו את הפחד או הוא אותנו. זה גם עניין של תקופות…
את המשפט הזה שאיתו פתחת את הבלוג – "What would you do if you were not afraid?" אני פגשתי לראשונה בספר "מי הזיז את הגבינה שלי ?" (ד"ר ספנסר ג'ונסון) ומאז הוא מודפס באותיות גדולות ותלוי ליד שולחן הכתיבה שלי במקום שאני רואה אותו כל הזמן. המשפט הזה עזר לי להגיע להחלטות, לבצע, לעבור את כל השינויים שעשיתי, לעבור את כל התקופות הקשות שעברתי. כמו פנס שאלומת האור שלו היתה תשובה ממוקדת למה אני רוצהאו מה אני כבר לא רוצה, משם למה המטרה, משם ללמה לא ומשם ללמה כן ומשם נשאר רק לבצע.
המון כח יש במילים הללו.
גם במה שעומד מאחורי הפחד אבל גם בהבנה שכולנו פוחדים
בדיוק קניתי אוברול שורטס. כזה כמו פעם עם תפסנים ממתכת. הסיבות הן בדיוק כפי שציינת. בתוספת "שיקפצו לי". זה מהמם בעיניי.
אני בדיוק מסיימת תהליך ארוך של דיטוקס חברות. אני יודעת שזה נשמע לא טוב אבל יש חברות שבעיקר לוקחות אנרגיה וכרגע אין לי כח לשאת גם אותן. גיליתי שגם זה מותר.
השורטס מהממים עלייך 👌.
חתולללל! החזרת אותי לילדות ולאייטיז עם האוברול שלך. דיטוקס חברות זה החיים. Less is more פעמים רבות, גם בזה. ותודה על המחמאה. עובדת על להכיר בה:)
עד עכשיו דיטוקס היה בשבילי התקופה הזו רגע לפני פסח והאביב שאני מורידה סוכרים וגלוטן.. אבל מה שאת מציעה נשמע עמוק, אישי ומנקה יותר… תודה!
וואו. יותר קצר לשתף במה *השארתי* במזון שלי האמת. בהצלחה!
וואוו..באת לי בזמן והכי בא לי עכשיו להפגש איתך (מסוג ההליכה למקומות שמפחידים אותי).
אני עזבתי בית וביטחון לפני חצי שנה ויצאתי אל הלא מודע.לא פחדתי לרגע.הפחד התחיל לחלחל 3 חודשים אח"כ כשהמציאות "אכלה את הראש" של הפנטזיה.גיליתי כמה הלבד שכל כך יחלתי לו אינו פשוט לי ,חברים נעלמו ולא היו שם עבורי וניקיתי אותם מכל מקום אפשרי, כמה דברים אני עושה לראשונה בחיי-כולל לבישת שמלות שחושפות ברכיים לא אסתטיות.
עדיין מנסה להתמודד עם המון שדים ופחדים אבל משתדלת להיות עם הפנים קדימה רוב הזמן.
תודה על השיתוף..הספר נכנס לרשימות ה-MUST
גם לי בא ליאת. ובטוחה שהברכיים אסתטיות. הכל בראש. שמת לב שכשהופכים אותיות פחד הופך לדחף?
טלי יקרה,
קראתי בענין רב.
בהצלחה בכל התחומים!
באחד כבר הצלחת בגדול – בלוגרית מרגשת! 👏👏👏
תודה רבה עדנה על המילים החמות!