
איזה כיף שכיף
"לא חשבתי בחיים שיהיה לי כיף ככה. זה כמעט לא חוקי"
אמרתי לו. ישבנו על הבר בסושיאל קלאב. ירדנו מלילה ברוטשילד 65 שהזמנו בלי סיבה או אירוע מיוחד, אחרי טיול ארוך בשדרה. זכרתי שהסתובבתי שם בשדרה פעם, עם ילדות קטנות, עוצרת בכיסא הירוק כדי שיטפסו עליו, בנדנדות כדי שיתנדנדו. לא זוכרת שהיה לי כיף אז. הרגשתי בעיקר כמו מסע אלונקות. שיש בו המון מטלות ומשימות ודאגות, ומעט רגעי סיפוק או נחת. אבל לא כיף. כיף היה משהו שאחרים עושים. לא אני. ראיתי זוגות מסתובבים שם, נטולי דאגות, ומשפחות עם ילדים שנראו קצת כמו שאני הרגשתי. משומשות. ומשפחות אחרות שנראו מאושרות לגמרי. וקינאתי בהן.
אבל עכשיו בטיול בדיוק באותה השדרה שאפתי מנת אוויר של כיף מזוקק ישר לריאות.

It's complicated
"מה קורה לכן בגיל 40?"
הוא שאל אותי באחד מסופי השבוע שלנו יחד, מתחת לשמיכה. "זה די פשוט כשחושבים על זה". אמרתי לו. "בגיל הזה חלק מאתנו מבינות שעברו לנו בערך חצי חיים, ושואלות את עצמנו איך ועם מי נרצה להעביר את המחצית שנשארה." הצצה ב-fast forward למה קורה כשאת עוברת מסטטוס married to, ל-it's complicated ומשם ל-in a relationship.

מה רומנטי בעיניך
"מה רומנטי בעיניך"? תלוי מה שפת האהבה הדומיננטית שלך.
דר' גארי צ'פמן מבחין בין 5 שפות של אהבה, שלכל אדם יש סוג אחד או שניים דומיננטיים במיוחד. השפות הן – מילות חיבה – מחמאות והערכה, בילוי זמן איכות משותף, קבלת מתנות, נתינה וסיוע, מגע גופני.
והדרך שלנו לצמוח בזוג היא היכולת לאהוב את הפרטנר שלנו בשפה שלו, ולעזור לו לאהוב אותנו בשפה שלנו. חתיכת אתגר.

Sex and the City
על מה בכל זאת יש לגרושה טרייה פלוס שתיים מגבעתיים במשותף עם קארי ברדשאו, על הקושי לבחור בין מיסטר ביג לאיידן ועל שולחן סלון אחד, שנתן לי כמה תשובות. פוסט בטעם קוסמופוליטן.

מסיבת רווקות
"את קולטת שיותר לא תכניסי בחיים את היד מתחת לחולצה של מישהו ותתהי איך זה מרגיש?"
שאלה אותי החברה הכי טובה שלי כשהודעתי לה שאני מתחתנת. לא שאלה מפרגנת במיוחד, אבל היא הייתה נשואה כבר שנה וכנראה הבינה משהו מהחיים שלה. יש איזו סופיות מפחידה קצת בהחלטה להתחתן. ב"לתמיד" הזה. כי מה את יודעת על עצמך בעצם בגיל עשרים פלוס או בתחילת שנות השלושים?