!["And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same." 'Explosions' ~ Ellie Goulding](http://i.pinimg.com/236x/23/c3/65/23c365f6af44dd8272a6b5fd1d1f9938.jpg "\"And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same.\" 'Explosions' ~ Ellie Goulding")
“Married to…”
אחחחח…. הסטטוס הזה בפייסבוק. פשוט כל כך. עם לב בצד ימין.
אסוציאציות חופשיות שלי: החיים מסודרים, תיכון, צבא, לימודים, married to, ילדים, נכדים, פנסיה, “אצל ההורים של מי אתם בליל הסדר?”, “ארזתם לבד?”, חופשה בכרתים או בצימר בצפון באוגוסט, טיולי משפחות בשבת, רכב ליסינג 1600, תמונת פרופיל שלכם ביחד בווטסאפ, או של הילדים, וכשהוא מתקשר כתוב לך על הצג: “בעלי היקר”.
ישבתי פעם לקפה ידידותי עם גבר שהיה מאוד נשוי פורמלית ומאוד לא נשוי בפועל, והיה כתוב לו “אהובתי הנצחית” כשאשתו התקשרה. החנקתי צחקוק כשהוא השתיק אותי.
יש גם נישואים טובים. מצמיחים. מאושרים. תסתכלו סביבכם. אין המון כאלה.
“?Would you rehire”
באחד הארגונים שעבדתי בו, רציתי להכניס את השאלה הזו לטופס הערכת הביצועים. לא הצלחתי לשכנע. השאלה הייתה כנראה נועזת מדי לרמת הביצועים שם. אבל ללא מעטים מאתנו, השאלה הזו נהיית רלוונטית באיזשהו שלב מול האנשים שהתחתנו איתם פעם, מזמן. “האם עכשיו, כשאני מי שאני, והוא מי שהוא, הייתי בעיניים פקוחות בוחרת בו מחדש?” והתשובה היא כמעט אף פעם לא תשובה של שחור לבן. יותר כמו אלפי גוונים של אפור, וביניהם לפעמים גם כמה גווני רציונליזציה.
“It’s complicated”
ואז לפעמים את משנה סטטוס. לא בפייסבוק. בחיים.
את נחשפת לעולם שלם שהיה זר לך כמה עשורים. של אפליקציות משוכללות עם שפע מדומה, נבואות זעם משעשעות (“השוק קשה לנשים איכותיות”), ותחזית סוערת שעיקרה: it’s raining men. ואת לא בטוחה אם בא לך להירטב.
וזה indeed complicated, כי אולי הכי חשוב עכשיו זה לאושש את הילדים שלך ואת עצמך. ואולי נכון לך לנצל את הימים שלך ללא כדי להסתובב בחנות הממתקים הזו ולטעום. או אולי לכוון למערכת יחסים קבועה, כי את בסך הכל אדם זוגי.
וכשאת מסתובבת לאחור לחפש הנחייה מאיזו מבוגרת אחראית את קולטת שאין פתרון בית ספר.
ושהניווט בעולם ה-it’s complicated הוא עלייך בלבד. והמסלול שלך יהיה שונה מזה של אחרים. ותצטרכי לפעמים לתכנן מסלול מחדש.
וכשאת מפסיקה לחפור לעצמך בשאלות, החיים מנצחים ומספקים לך אחלה תשובות.
“מה קורה לכן בגיל 40?”
הוא שאל אותי באחד מסופי השבוע שלנו יחד, מתחת לשמיכה. “זה די פשוט כשחושבים על זה”. אמרתי לו. “בגיל הזה חלק מאתנו מבינות שעברו לנו בערך חצי חיים, ושואלות את עצמנו איך ועם מי נרצה להעביר את המחצית שנשארה. וגם הילדים קצת גדלים, אז מתפנה לנו יותר מקום לחשוב על עצמנו”. ויש מי שנשאר, אבל משנה לגמרי את הזוגיות שלו. שם אותה על הגריל, לא משאיר אבן על אבן, שואל, חוקר, בודק. ונשאר ממקום אחר. לא מאובק ולא משומש. מקום שלם. ויש כאמור לא מעט שהולכים. אגב – ברוב המקרים הולכות.
“In a relationship”
ואז היא מגיעה. מערכת יחסים. אבל היא כבר בלי רכב ליסינג אחד, 2.4 ילדים משותפים וארוחות שישי אצל ההורים. היא יותר פאזל. עם המון חלקים. כאלה שמתחברים וכאלה שפחות.
החלקים שיתחברו יגרמו לכם להרגיש שוב בני 16. עם לב מנתר, דייטים כיפיים, סופי שבוע פרייסלסים נטולי דאגות או הפרעות.
והחלקים שלא יתחברו קורים, כי כל אחד מכם מגיע ל-relationship הזה עם התרמיל המרופט שלו, עם הצלקות שלו, והרצונות שלו, והצד שלו במיטה. ולא תמיד תהיו מוכנים לוותר ולאפסן את כל זה במגירה. כי פעם וויתרתם על עצמכם ממש, ותראו איך זה נגמר.
וזו הזדמנות ענקית לשאול את עצמכם, דווקא אז, כשיש לכם חופש מוחלט לקום וללכת, בלי אילוצים של משכנתא, ילדים משותפים וליל סדר: “מה אני אעשה אחרת כדי שהחלקים האלה יתחברו?”
ויש מצב שהתשובה לשאלה המהדהדת הזו תעשה את כל ההבדל.
בתמונה: סבתא דנה וסבא שייקה, שניהם ז”ל, ביום שהפכו להיות “married to”, כשהכל היה פשוט.
19 תגובות
וואוו, חדה כתער את, פוסט מעולה לשנה שנגמרת ולאחת שמתחילה. אכן קורה משהו בגיל 40, כנראה לכולם, לא משנה מין, מגדר, צבע, וכל שאר ירקות. המחשבות על מי אמחנו , מי אנחנו רוצים להיות, מי השותף שלנו לחיים, האם היינו בוחרים בו גם היום? כמו שכתבת הכל מורכב. כנראה שהפשטות נמצאת רק בדמיון שלנו ורק בתמונות (כמו זו, המקסימה כמובן,שהבאת). מהגיל שלי, שהוא גבוה מ 40, ומהניסיון הלא גדול, אני כבר יודעת שצריך להשקיע, צריך לחשוב, צריך לתכנן, צריך להקשיב, צריך מלא. אין שום מבוגר אחראי, רק אנחנו בעצמנו נמצא את מה שטוב לנו.
זו בדיוק השאלה – מי אנחנו. מי אנחנו רוצות להיות. והשותף לחיים צריך להתאים לתשובות שלנו לעצמנו. ויש המון צריך וגם המון אפשר בתהליך הזה. תודה ציפי יקרה על הקריאה.
כרגיל קצרה ומדויקת – its complicated – תמיד. ושאלת ה rehire-מפחידה בכל שלב – והתשובה עליה משתנה בכל נקודת זמן. חומר למחשבה לשנה החדשה
תודה שקראת עידית. שאלת ה-rehire באמת תמיד מפחידה. כמו כל דבר שמצריך אותנו להתבונן פנימה באומץ. מתגעגעת.
כהרגלך כותבת נפלא ומדויק. רק רוצה להוסיף שגם בזוגיות טובה, אם זה ב”פרק ראשון” או ב”פרק שני” יש תקופות, ועליות וירידות, וצריך להיות מוכנים לכך ולקבל את זה כחלק מהחבילה, שלרוב היא טובה ומספקת ולעיתים פחות. וכמובן מרכיב התקשורת הזוגית הוא קריטי להצלחה! שיהיה לנו כיף ומענג ומעניין בזוגיות שלנו 🙂
תודה נטע. נכון כל כך. בהחלט בכל הפרקים יש עליות ומורדות. אמן ואמן וד”ש לחזי.
כתבת נפלא… והחיים בכלל הם complicated… זוגיות זה חלק אחד בפאזל..
ושוב נצאה אל הדרך, יד ביד לדרך בשרשרת זהב.
ולפעמים השרשרת כבר לא מתאימה, למרות שהיא עדיין יפה ונוצצת.
נכון חגית, ולפעמים היא פשוט קצת חונקת בצוואר.
פוסט מקסים ונוגע אהובה אחת!היכולת שלך לשים את הדברים כהוויתם על הגריל בלי מייקאפ וסומק!ותמונה נהדרת של סבתא דנה וסבא שייקה!
חיבוק
תודה לילך:)
פוסט מדוייק ואיכותי, הזכיר לי את השיר “דברים שרואים משם לא רואים מכאן”…
בטוחה שסבתא דנה קוראת אותך מלמעלה ומתמוגגת.
תודה סיסטר. אמן ואמן על סבתא. וכן – perspective is queen:)
מהממת שאת ❤️ תמיד נהנית לקרא אותך.
Would you rehire? שאלה מהממת
מאשה, איזה משפטים כיפיים להתחיל איתם את 2019. תודה!
התמונה הזו של דנה ושייקה משתווה בעיני לכל המלים היפות והחזקות שכתבת. יש בה הכל. את הפשטות, את ההתחלה את התקווה שזה ימשיך כך, את הסטטוס הכל כך מיוחל.
לפעמים מהצד הכל נראה כמו בתמונות האלו, או כמו בלב האדום מצד ימין בפייסבוק, או כמו באירועים משפחתיים שנראים כמו דף ממגזין אמריקאי, אבל האמת….
כשהסטטוס משתנה “נזרקים אל האושר” כמו שחברה טובה אמרה לי לפני שהתגרשתי ולפעמים היא הוסיפה “מחפשים את הדרך מחדש וזה לוקח זמן”… כמה זמן שאלתי אותה? היא רק חייכה.
אסוצייאציה חופשית שלי על פרק ב’ לגבי שני הצדדים: זה כמו נערה שלומדת איך סוגרים את הקרסים של החזייה וכמו נער שלומד איך לפתוח אותם.
תרמילים מרופטים זה הורוד החדש…
(עדיין) אין לי תובנות על פרק ב’ אחרי המבול הפרטי שלי, אני רק יודעת שללמוד לחבר את כל החלקים האלו מחדש זה בהחלט מורכב. גם לחוד וכנראה גם ביחד.
נ.ב. (תרמילים מרופטים זה הורוד החדש)
תמרי אהובה, מאמצת את “נזרקת אל האושר”. והדימוי עם החזייה – בדיוק זה. ולא סתם כנראה הקניות הראשונות שרצים לעשות הם בדיוק בחנויות הלינז’רי.
להיות married to זה קומפליקייטד. בצורה אחרת.
מסכימה איתך שגם בזה (כמו בכל דבר שמעורב בו יותר מאדם אחד:) יש מורכבות רבה.