"ימי הנטישה"
בספר הזה, השני של אלנה פרנטה, מספרת הגיבורה על השנה הראשונה אחרי נטישתו הפתאומית של בעלה.
זה ספר קשה. קראתי אותו כשיצא, והתוכן שלו אז היה תיאורטי לגמרי עבורי. אבל למדתי ממנו עד כמה הקליפה החיצונית של השפיות ושל "האישיות" עשויה להיות דקה ושברירית.
כמה מספיק שרכיב אחד (להלן: בן זוג) ייצא מהמשוואה, כדי לערער "אמיתות" על עצמנו ולהכניס עצב, חרטה וטלטלה למה שהחשבת עד אז ליסודות יציבים של קיום עצמאי.
"אין לך מושג כמה משמעותי מי היוזם"
אמרה לי פעם ענת הפסיכולוגית. דיברנו על החוויה של גירושים. שאלתי אותה בתמימות: "מה זה משנה מי יוזם את הפרידה, אם לשני הצדדים ברור שהאהבה מתה, ושמערכת היחסים כבר לא ברת תיקון?"
ענת ענתה שלפעמים אנשים מתכננים שנים לעזוב את בני זוגם, ופתאום, אפילו יום או יומיים לפני שהתכוונו להטיל ביוזמתם את הפצצה, בן הזוג הוא זה שמודיע ראשון על רצונו לעזוב. החוויה של ההפתעה, של חוסר השליטה ושל הפגיעה באגו קשה מנשוא להרבה ננטשים, אלה שיום קודם היו הנוטשים בפוטנציה.
לנטוש את עצמי
לפרידה שלי מפרק ב' קדמה נטישה הדרגתית שלי את עצמי. נטשתי חלקים מהמהות שלי ומהצרכים שלי.
הייתי מתה לומר שראיתי את זה לכל אורך הדרך,
אבל דאם איט – זה לא מה שהיה.
הבנתי רק בדיעבד. בזמן אמת אהבתי אותו מאוד, וסיפרתי לעצמי שאני עושה את מה שצריך מתוך אהבה, עבור מי שראוי לה לגמרי. היו מי שניסו להציב לי מראה לגבי אזורי העיוורון שלי. הם נהדפו בנימוס, אך בתקיפות.
ואז הוא כתב לי איזה משפט תמים לכאורה, ודווקא המשפט הזה גרם לי לנטוש את עמדת ה"נותנת ללא גבול", לטובת עמדת המציבה גבול.
השתקפויות ושיעורים
החברה האחות שלי לומדת קבלה כבר שנים.
היא טוענת שמערכות היחסים שלנו הן השתקפות של חלקים בנו וגם שיעורים. בשנה פלוס שחלפה מאז הפרידה הייתי תלמידה חרוצה. הופעתי לכל שיעור שזימנתי לי במערכת השעות הארורה הזאת. היא כללה מורים טובים יותר ופחות.
זה שרצה אותי כאחת מ.. וצמצם אותי לסלוטים שנוחים לו, הרופא המרתוניסט שהציע לי טיול לחו"ל אחרי שבוע אינטנסיבי ואז עשה גזלייטינג של הלייף, זה שרצה אותי רק כל עוד לא רציתי אותו, ובעל עיטור העוז שאיבד את האומץ דווקא בכניסה למערכת יחסים.
,Yep, I've had my share,
וסירבתי לראות את הדפוס החוזר – דפוס שבו האנשים שמצאו חן בעיניי היו בלתי זמינים, בלתי מושגים או סתם לא נדיבים רגשית. דווקא לגביהם הייתי עסוקה בעיקר בשאלה אם *הם* רוצים אותי, ולא בשאלה ההרבה יותר חשובה:
מה *אני* רוצה?
ואז החלטתי פשוט להניח לזה קצת.
"את חצויה"
אמרה לי עופרה, זו שסיפרה לי על ארבעת בקבוקי האנרגיה שהם הילדות ואני.
"חלק בך רוצה זוגיות, וחלק בך לא בטוח שזה נכון לך.
את פוחדת להיפגע שוב, והחיים שלך גם ככה מלאים וטובים, אז לא בא לך להתאמץ.
ואת צודקת. הזוגיות הבאה שלך לא תבוא במאמץ.
עבדת מספיק קשה עד עכשיו עם בני הזוג שלך,
מגיע לך לנוח. בזוגיות הבאה שלך לא יהיה שום שיעור חוץ מקלילות והתמסרות. יהיה בה גבר שווה שיעוף עלייך, שלא תוכלו להוריד זה מזה את הידיים.
אחד כזה שסופסוף תוכלי גם את להישען עליו, והכל ביניכם ילך בקלות.
תצטרכי רק לא להפריע לזה לזרום, למרות הפגיעות שלך."
כשהתלמידה מוכנה, (עוד) מורה מגיעה
הנהנתי לעופרה, אבל עדיין הייתי חצויה. לא האמנתי שיגיע גבר כזה.
ליתר דיוק – לא האמנתי שאני ראויה לגבר כזה.
ודיתי, החברה הגאונה שלי שמלמדת נשים לאהוב את עצמן, עלתה על זה.
היא תפסה אותי יום אחד לשיחת ניעור, ואמרה:
"תקשיבי לי רגע ותקשיבי לי טוב.
את אולי חכמה, אבל את גם ממש סתומה!!! את הרי מציאה בכל קנה מידה אפשרי.
את יפה, אינטליגנטית, מוכשרת, יש לך עבודה שווה שאת אוהבת וטובה בה, יש לך דירה משלך, הילדות שלך גדולות וחמודות, יש לך מלא תחומי עניין וחברות,
את לא זקוקה לגבר שיפרנס אותך, את לא רוצה עוד ילדים, את לא בעניין של לעבור לגור עם אף אחד או לאחד חשבונות.
את רק רוצה מישהו שיהיה לך כיף להתכרבל איתו בחורף ולשבת איתו על בירה מול הים בקיץ.
גבר שלא מתעלף כשכל המיקס הנדיר הזה מופיע לו מול העיניים – הוא או עיוור או חירש או דפוק אמיתי."
ואני לא רגילה לראות את דיתי כועסת. אז הקשבתי לה, והקשבתי לה טוב.
ואפילו הצלחתי להתעלם מהקול בראש שהחליט שהיא אומרת את זה רק כי היא אוהבת אותי ולא אובייקטיבית.
ולקח לי כמה ימים לעכל.
לנשום את המשפטים המיטיבים של דיתי, יחד עם ההבטחה של עופרה, להכניס אותם למחזור הדם, מתוך שכנוע פנימי עמוק.
אודישן הפוך
לדייט הבא שלי כבר יצאתי בגישת האודישן ההפוך.
לא בחשש אם אעבור את האודישן שלו, אלא מתוך ידיעה פנימית שלא משנה מה יקרה, את האודישן שלי מול עצמי כבר עברתי.
אז כשישבתי מול הים ב"גזיבו" בהרצליה והזמנתי לי סנגריה קרה, החלטתי שאני בעיקר מתבוננת.
מתבוננת בגבר היפה הזה שיושב לידי בפינת הצ'יל אאוט,
ותוהה רק אם הוא יידע להכיל את הטוב הזה, שסופסוף השתכנעתי שהוא אני.
וזה עשה את כל ההבדל.
כי דיתי צדקה.
וגם עופרה.
טפו טפו טפו*.
לא לרדד דרישות
גם גליה, החברה שלי מהתיכון, צדקה.
היא הכירה את בן הזוג השווה שלה בגיל קרוב ל-40 ולפני כמה שנים טובות, כשישבנו בבית קפה בבזל אחרי נתק של יותר מעשור, היא סיפרה:
"כולם אמרו לי שאני כבר מבוגרת, ושאני לא נורמלית. שאם אני רוצה ילדים, אני אהיה חייבת להתפשר על חלק מהדרישות שלי. אמרו לי שאני מחפשת גבר שלא קיים.
אבל אני פשוט ידעתי שהגבר הזה קיים אי שם עבורי. ורק חיכיתי בסבלנות, עד שהוא הגיע".
*- גם אם וכאשר זה ייגמר, *אני* כבר לא אגמר.
מילים ולחן: אבישי כהן
ועכשיו כשהיא עם מישהו אחר,
לא נשאר לי אלא פשוט לוותר.
אהבתיה, כה אהבתי אותה,
אך אני לא איתה,
אני לא איתה.
אהבה כה מטעה,
התעוורתי ממנה.
לא ראיתי דבר,
רק רציתי אותה.
מבטה בעיניי אז גרם לי לשכוח
את מה שאני,
את דרכי.
ועכשיו אני כבר לא אחכה,
אל הים אלך,
אל השמש אפנה.
כי האור שלה אצלי כבר כבה.
אהבה חדשה הנה אני בא.
20 תגובות
זה כל כך מדויק ונכון , ההסתכלות הפנימית והבטחון העצמי האישי הלא מובן בכלל בכל פעם שאנחנו מחפשים משהו משמעותי כי הקודם נגמר , לי זה באופן מצחיק מתחבר דווקא למציאת המשרה הבאה שלי 🙂 , שמחה בשבילך על המציאה! ❤
זוגיות וקריירה הרבה פעמים קשורות זו בזו. תודה על הקריאה והשמחה. מאחלת לך למצוא בקרוב את המאץ' הבא בקריירה.
מקסים טלי.את לא רק יפה וחכמה ועוד ועוד,אלא גם מוכשרת😜
בתור "נעזבת" בנסיבות כל כך טרגיות,ושבחרה בפרק ב',מוסיפה שבעיני אין אופציה לוותר על אהבה ואינטימיות בחיים,ולא משנה באיזה גיל❤
איזו מקסימה את אלה. ואת צודקת ממש, בכל הנסיבות – דרמטיות, טרגיות או רגילות, אהבה זה מאסט. קודם כל לעצמך ואז לאחרים.
מקסים כמו תמיד ואקטואלי כל כך מבחינתי.
כבר 4 שנים מאז שפרק א׳ התפרק וכלום לא קורה אצלי. המון ערבי ראיונות (דייטים), מאומצים וחיוורים.
עייפתי ושוב פעם החלטתי לקחת הפסקה.
הלוואי שהפעם אתאהב בעצמי כדי שתבוא גם האהבה הזוגית.
תודה מירבוש!!!!
מבינה ממש את מה שכתבת. כמה הפסקות לקחתי במשך השנה הזו, אלוהים שישמור:)
את דיתי שתינו מכירות, שווה לדבר איתה:)
ולי באופן אישי עזר מאוד בשיחה אישית גם ארז מזרחי, שמתמחה בזוגיות של פרק ב'. חפשי אותו בפייסבוק, עושה גם אחלה הרצאות מדי פעם.
בהצלחה!
הכי אהבתי את השורה בה כתוב שדיתי היא החברה הגאונה שלך.
ואחרי השורה הזאת אהבתי את הפוסט, את הכוונות שמאחוריו ואת כל הטוב שהוא מייצג. את הבנת ולכן את כבר לא תיגמרי. והגבר היפה הזה שאיתך – אם הוא חכם אז הוא לא יילך לשום מקום כי אין ולא תהיה עוד מישהי כמוך בעולםםםםםםם
לך נשאר השיעור שלך לקום כל בוקר ולוודא שאת חיה את החיים שאת רוצה !!!! סומכת עלייך גאונה שלי
לגבי השורה שאהבת – תמיד מרוכזת בעיקר:)
וזה שיעור לחיים מה שכתבת – לגמרי. תודה שאת בחיים שלי וששינית אותם בכל כך הרבה דרכים.
ויצא שהגבר היפה הזה גם חכם, לשמחתי:)
וואי וואי טלי,
ממש התרגשתי לקרוא!!!
שמחה מאוד בשבילך וגם קצת בשבילי כי יש כאן שיעור גם עבורי.
מדפיסה לי על A3
נשיקות
תודה רבה ליאתוש. וואו, הדפסה ומיסגור, כבוד:)
מקסים! ומאוד פתוח וכן!!
תודה רבה קרן!
מאחלת לי למצוא את הכוחות לשלוח אותו לשלום ולהיות במקום שאת מתארת.
מחזיקה אצבעות שמה שצריך לקרות עבורך יקרה (לא מעצמו, מתוך בחירה מלאה שלך ועוצמה).
שמחה איתך! גם מהקריאה…
תודה רבה תמר!
כתבת מקסים כרגיל ! קוראת בהנאה את מה שאת כותבת לאורך זמן ושמחתי לקרוא שאת במקום טוב כזה כרגע (:)
תודה רבה חמוטל, על הקריאה ובכלל:)
גם אני מחפשת פרק ב מאושר.ואהבה שרק תוסיף לחיים הטובים שכבר יש לי.נתת לי תקווה וכתבת כל כך יפה
תודה קרני. אני משתדלת להימנע מקלישאות. שנאתי כשאמרו לי: "כשתשחררי זה יגיע" או "תאהבי את עצמך וזה יקרה". בעיקר כי פרק ב' הראשון הגיע בלי שבכלל חיפשתי או התמודדתי עם מה שתיארתי כאן. אבל איכשהו במסע האישי שלי, רק כשהרגשתי מבפנים שאני ראויה לאהבה מיטיבה – היא הגיעה. ועכשיו כשהיא כאן, אני יודעת שכמו שכתבת – החיים טובים איתה או בלעדיה. חיבוק חזק, איתך בדרך, ושמחה על התקווה,:)