מחבר: טלי סלונים

Be My Valentine

"מחר ולנטיינ'ז דיי"
היא אמרה את המשפט הזה המון שנים, ולכסנה אליו מבט. והוא ענה לה: "זה חג של נוצרים". כשהזכירה את ט"ו באב, הסביר לה "זה חג של דתיים".
כמה שנים לקח לה להבין. שאין הרבה סיכוי שהוא יראה שמתחת לפמיניסטית המאוד לא קפיטליסטית מתחבאת אישה שרוצה שהוא יעצור לרגע, ישים לב ויחגוג אתה את האהבה שלהם. הוא כתב לה פעם: "ל-X שאני אוהב הכי בעולם" על פוסט איט צהוב, והיא הלכה עם הפוסט איט הזה שנים בארנק, עד שהוא התפורר. ואחרי כמה שנים הפסיקה להזכיר תאריכים רומנטיים. כי הרגישה שיש להם כבר הרבה פחות מה לחגוג.

איזה כיף שכיף

"לא חשבתי בחיים שיהיה לי כיף ככה. זה כמעט לא חוקי"
אמרתי לו. ישבנו על הבר בסושיאל קלאב. ירדנו מלילה ברוטשילד 65 שהזמנו בלי סיבה או אירוע מיוחד, אחרי טיול ארוך בשדרה. זכרתי שהסתובבתי שם בשדרה פעם, עם ילדות קטנות, עוצרת בכיסא הירוק כדי שיטפסו עליו, בנדנדות כדי שיתנדנדו. לא זוכרת שהיה לי כיף אז. הרגשתי בעיקר כמו מסע אלונקות. שיש בו המון מטלות ומשימות ודאגות, ומעט רגעי סיפוק או נחת. אבל לא כיף. כיף היה משהו שאחרים עושים. לא אני. ראיתי זוגות מסתובבים שם, נטולי דאגות, ומשפחות עם ילדים שנראו קצת כמו שאני הרגשתי. משומשות. ומשפחות אחרות שנראו מאושרות לגמרי. וקינאתי בהן.
אבל עכשיו בטיול בדיוק באותה השדרה שאפתי מנת אוויר של כיף מזוקק ישר לריאות.

It's complicated

"מה קורה לכן בגיל 40?"
הוא שאל אותי באחד מסופי השבוע שלנו יחד, מתחת לשמיכה. "זה די פשוט כשחושבים על זה". אמרתי לו. "בגיל הזה חלק מאתנו מבינות שעברו לנו בערך חצי חיים, ושואלות את עצמנו איך ועם מי נרצה להעביר את המחצית שנשארה." הצצה ב-fast forward למה קורה כשאת עוברת מסטטוס married to, ל-it's complicated ומשם ל-in a relationship.