"תשתחררי"
הייתי בחודש שמיני עם הקטנה וממש התחשק לי בוק הריון. איכשהו ידעתי שזה יהיה ההריון האחרון שלי. שמעתי מחברות שבוק הריון זו חוויה מדהימה ורציתי גם. נורא התחשק לי לאהוב אותי ואת הדמות שתצא מהצלולואיד. אבל הכל בסטודיו בדרום תל אביב היה רחוק כל כך ממה שחלמתי. עמדתי שם עם הגדולה, שהייתה אז בת 4, ועם האקס שהסכים להגיע אחרי הרבה תחנונים. הייתי כבדה מדי, שנאתי את עצמי. האקס היה שדוף להכעיס ומבואס על הצילומים שנכפו עליו. הגדולה שמחה לשחק בחישוקים וכדרכן של בנות 4 יצאה מושלמת וטבעית בכל התמונות. "תשתחררי" אמרה לי שוב ושוב הצלמת. "תשתחררי". נכנסנו לשם בארבע אחר הצהריים. בשש הגדולה והאקס כבר התעייפו ונשארנו לבד רק היא ואני. "תשתחררי" היא ביקשה שוב, כבר קצת מיואשת. והחשיכה את הסט. ורק אז הן יצאו. חמש תמונות שלי שחיבבתי קצת.
בוק בת מצווש
כמה חודשים לפני הבת מצווה של הגדולה, הצעתי שנצטלם כולנו. "את יודעת שאני שונא להצטלם". סיכם האקס בנחישות. והתעייפתי. התעייפתי מלהתחנן, וגם הרגשתי עמוק בפנים שמעכשיו זה יהיה סט של שלוש. שאין מה ללחוץ עליו. שתיכף זה יהיה ההרכב החדש הקבוע שלנו.
12 הוא גיל גבולי. גיל שעדיין לא מסרבים להצטלם ומשתפים פעולה עם צלמים. שאת עוד לא מספיק מתוסבכת כדי להיות לא בטוחה בעצמך, וקצת נהנית ממה שבמראה. קצת אחר כך זה מתחלף במופעים מזדמנים של שנאה עצמית, בינתיים זה כיף להצטלם עם סניקרס וחצאית ושלטים חמודים וכובע שעוד שנה לא תביני איך הלכת איתו. הייתי בת 41 אז. והלכנו להצטלם עם תמי בכיכר הבימה וליד קירות הגרפיטי של פלורנטין. והיה תענוג רק שלושתנו.
טיפ מנצח
היא פנתה אליי במסנג'ר, טלי כץ, החברה המאפרת שלי שמתמחה בעור בוגר, והציעה לי צילומי תדמית בסטודיו של אלדד מאסטרו, צלם דוגמנות. בדיוק התחלתי לחשוב על הבלוג, וידעתי שאצטרך תמונות, ואפילו התחלתי קצת לחבב את עצמי (אחרי שגמרתי להתפלא מזה שביקשו מ מ נ י לדגמן). החלטתי לקחת את הסיכון. בדרך לשם התקשר אליי חבר טוב. "איזו טעות עשיתי. בא לי לבטל הכל" אמרתי, וסיפרתי לו על הפעם האחרונה שהייתי בסטודיו, כשלקח לי 4 שעות להוציא חמש תמונות שאהבתי. "תמסרי ד"ש לאלדד" הוא גיחך, "וקבלי טיפ מנצח". "תסתכלי עליו כאילו בא לך לעשות איתו אהבה". ואחרי שטלי איפרה אותי, הצלחתי להרגיש יפה ממש, ועמדתי מול אלדד וזכרתי את הטיפ. קליק, קליק, קליק, קליק. תוך חצי שעה היו לי עשרות תמונות. רובן יפות מאוד. חלקן מושלמות.
אף תמונה
בקשרים הזוגיים הכי משמעותיים שלי לא היו תמונות. כלומר היו סלפיז חמודים, אבל אי אפשר היה להעלות אותם אף פעם לשום מקום. באחד הקשרים היו גירושים קשים עוד לפני שנכנסתי לתמונה, ולא היה טעם לנפנף בתמונות זוגיות. בקשר השני היו סיבות אחרות. מיכל, החברה המתה שלי, פרסמה פעם בפיד שלה מחקר. המחקר הראה שככל שזוג מעלה יותר תמונות ברשתות החברתיות, כך הקשר שלו בעייתי יותר. וקראתי את המחקר, וחשבתי שלפעמים זה דווקא הפוך.
עידוד עסקים קטנים
אלה היו ימי קורונה. בפוסט של הצלמת שרון כהנא נתקלתי במקרה. בזמן שהוצאות הויזה של כולם ירדו פלאים, שלי דווקא עלו. את מה שחסכתי על ה"אין"- עוזרת, חוגים וחדר כושר, הוצאתי על משלוחי ירקות ופירות מעמק חפר, מיצי פירות מספקי פרימיום של מסעדות שנסגרו, והמון דברים שחלמתי עליהם והתקמצנתי, כי מגיפה עולמית ותיכף מתים. אז את הסשן עם שרון הצלמת קניתי מראש וחיכיתי ליום שאחרי. ונועה החברה המופלאה שלי איפרה אותי בבית כמו קוסמת. היה יום חם, בגן יעקב, המקום הכי יפה בתל אביב להתמזמז או להצטלם. וכשהסתכלתי על שרון נזכרתי פתאום בטיפ המנצח. ואחרי שהיא צילמה את התמונה הראשונה, שרון הסתכלה על הצג של המצלמה ואמרה לי: "וואו. איך את ככה? את יודעת לכמה אנשים לוקח שעות להתחיל להבין בכלל איך לעמוד מול מצלמה?" ונזכרתי בחודש השמיני, בסטודיו בדרום תל אביב. וסופסוף השתחררתי.
10 תגובות
את מקרינה שלווה שבא לי לאמץ 🙂
יופי של פוסט
תודה יקירה
היי טלי!
את הכי עם הקפה של הבוקר. כייף לקרוא אותך.
וגם שסוף סוף חשפת היכן צילמת את התמונות תדמית.. (בקרוב אצלי).
ד"ש
תודה חתול. איזה כיף ללוות את הקפה של הבוקר! תודה. מתה לראות את התמונות שייצאו לך. ד"ש.
ט. היקרה,
תמונות יפות גם ה"לפני" וגם ה"אחרי"…
הכי חשוב מה שאת מרגישה בפנים.
ואצטט ממילות השיר (ככה זה) של ברי סחרוף (ההורס):
אל תחפש רחוק
תשאר קרוב
כי ככה זה
לאהוב את עצמך
לא מול המראה
תכנס לתוך
כן זה יכול
להעיר אותך
נשיקות ע.
תודה ע. ברי אכן הורס, השיר נפלא ומדויק, ואני ערה במקסימום. נשיקות חזרה וגם חיבוק.
כל כך יפה. מה שקרה הוא שהתאדתה העננה בין הפנים לחוץ, והיופי הפנימי שלך נראה צלול. זה הכל
תודה למאפרת הכי טובה שלי, שהיא גם מראה מגדילה. אוהבת אותך נועה!
המילים יפות כמו התמונות שלך והתמונות מהממות ונוגעות כמו המילים שאת תמיד כותבת. ככה זה 💖.
תודה דיתי!