עתותיי בידיי

אבל זה הרבה יותר רחב מהחירות להפוך כל יום בשבוע לשישי.
כי לחירות הזו יש שני צדדים.
מה שאעשה בה – יקרה,
ומה שלא אעשה בה – לא יקרה.
בקבוצת העצמאיות שאני חברה בה,
“חברות לעבודה” שמנחה שלומית לפיד המופלאה, הבנו את המשמעות העמוקה של “העסק הוא אני” –
בימים שאת בתנופת עשייה, העסק איתך. והעסק איתך גם בימים שאת עייפה, עצובה או נטולת אנרגיה.
יש בזה משהו עצום לחיוב ומאיים גם יחד.

לבדות שאינה בדידות

יאפ, בשולחן הנהלה בעסק שהוא את–
את יושבת לבדך. 
הכסא שלך הוא טוליפ מעוצב של אימס בחדר העבודה, לא משהו שאף אדם ירגיש מוקטן בגללו,
או ייכנס אלייך בחיל וברעדה.

מהכיסא הזה את ממלאת את כל התפקידים–
מנהלת פיתוח עסקי,
מנהלת אופרציה,
מנהלת כספים,
יועצת משפטית,
מנהלת מכירות,
מנהלת שירות,
מנהלת משאבי אנוש.
את מקיפה את עצמך בחברות טובות שיספקו השראה והמלצות, ובא.נשי מקצוע מצוינות.ים, את פוגשת המון לקוחות, פוטנציאליים וקיימים.
אז כן, את לבד.
אבל לא בודדה.

ניהול עצמי

מסתבר שחיים שלמים של פיתוחי מנהלים שיזמתי והנחיתי חסרו את היכולת הקריטית הזו,
שנלמדת בעיקר באימונים אחד על אחד או דרך ה-lows & highs of life.
מה דרוש?
משמעת עצמית, סבלנות, הבנה ששום דבר לא אישי, חוסן ועמידות, אבחנה בין העץ (שהוא את)
לבין הפירות שאת מספקת (המוצרים והשירותים), יצירתיות, דיבור עצמי מיטיב.
ועוד משהו חשוב, ש-לו תוקדש הפסקה הבאה.

Self-Maintenance

כשאת שכירה, זה לפעמים נשמע כמו מותרות,
וכך את מוצאת את עצמך אחת לכמה שנים בשחיקה מטורפת.
כשאת עצמאית, זה כורח מציאות.
כי אם את העסק, והאנרגיה שלך קובעת מה יקרה
או לא יקרה בו, אז מה שתשקיעי בעצמך, בלמידה שלך, בטעינה שלך יחזיר את עצמו שוב ושוב ושוב.

חג של חירות אמיתית

זה יהיה הפסח הראשון שלי בלי הרמת כוסית במשרד, בלי לכתוב bullet points למנכ”ל.ית או סמנכ”ל.ית, בלי תלושים לחג.
זה יהיה פסח עם בקבוקי יין משובחים במקרר היין, כאלה שבחרתי לעצמי,
עם כסף שהרווחתי בעמל רב ושאוכל לקנות בו מה ואיפה שאבחר.

לא מעט א.נשים השנה יצאו לחירות כזו
בזכות תהליך איתי.
גם מהם אני שומעת על הרווחים,
וגם על כך שהמחיר של החירות הזו הוא לימוד, עם שכר לימוד.

זה גם פסח ראשון אחרי הרבה זמן בלי הילדות,
ופסח שני בלי בן זוג לצידי.
אלה חירויות שפחות ייחלתי להן,
ואני מרימה כוסית מוקדמת לחיי ולחיי השותפות.ים שלי לחג הבא.