אקספוזיציה
רוב מערכות היחסים נפתחות בגמגום: “דייט ראשון זה דבר מעפן, כולם יודעים את זה. בכלל, באהבה, הכל מעפן בהתחלה. אהבות חדשות…גם הן רוצות למות בהתחלה, כשכל הפגמים צפים. ככה החיים, בדייטים הראשונים האהבה רוצה לגווע.. והאוהבים מזיעים כדי להציל אותה…רק לא לפשל…איזה עצוב.” וכדי לא לפשל אנחנו בהתחלה לא עד הסוף מי שאנחנו. אנחנו גרסת הפוטושופ, משאירים רק ריח קל של אבק שריפה מהאקדח שיירה במערכה האחרונה.
“המטרה כאן היא לא לעבור ראיון” אני אומרת למי שאני מראיינת בעבודה, המטרה היא רק לראות אם יש התאמה, בינך ובין שאיפות הקריירה והמאוויים שלך, לבין התרבות הארגונית והצרכים העסקיים שלנו. את תבלי כאן לא מעט שעות, אז לשתינו חשוב לגלות בשיחה הזאת אם יהיה מאץ'”. ומה שנראה כל כך טריוויאלי בעבודה, לא תמיד טריוויאלי בזוגיות.
אהבה גועשת
אבל אם מתמזל המזל, אחרי הצליעה והגמגום, זוכים באהבה גועשת. “רוב האנשים מעבירים חיים שלמים בלי להרגיש את הדבר הזה, את החום הזה בגוף, את הכיווץ הזה בכתפיים, את הצמרמורות האלו בגב התחתון… רוב האנשים אוהבים סתם, בלי לגעוש. אבל יש כאלה, ברי מזל, בני זונות, שהאהבה שבוקעת בהם גודשת אותם, ומציפה אותם, וממלאת אותם ומכניעה אותם… וכשזה קורה החיים נראים אחרת, והימים חולפים במהירות.. יש מציאות כזאת, שבה במקום לסבול, לקנא, לכעוס, לקוות, אפשר פשוט להיות, פשוט לחיות את החיים כמות שהם. באהבה, בחשק, בגעגועים”.
איזה כיף זה אהבה גועשת, עם איש יפה שממש אוהב אותך, שפותח לך דלתות ושמוכן להוריד לך את השמש מהשמיים. כי איש כזה רואה שכמה שאת חזקה, לפעמים בא לך פשוט לשים את הראש שלך בשקע של הכתף שלו ולנוח.
שח-מט
“לפעמים כשמשחקים שחמט, מגיעים למצב כזה, ששחקן אחד מוביל על השחקן השני בפער כל כך גדול, שלמשחק כבר אין טעם, ובכל זאת… המצב הזה יכול להיגרר שעות, למרות שאף אחד לא נהנה מהמשחק – לא המנצח, ובטח שלא המפסיד. וזה קורה בשחמט אבל לא רק, יש הרבה זוגות שגומרים ככה את האהבה שלהם… איזה חרא זה כשאהבות מתעקמות ככה”.
אם יש ספר שכדאי לבלוע בחגים, זה “ספר האקסיות” של יאיר אגמון, שממנו לקוחים כל הציטוטים.
“לגמור יפה”
אני חושבת שזו גרסת מבחן המרשמלו שלנו, המבוגרים, לבלוע רוק ולגמור יפה. גם אם חמוץ קצת בגרון, וזה תמיד קצת חמוץ כשמשהו מתעקם. לגמור יפה במקומות עבודה (שהם בעיקר פלטפורמה למערכות יחסים), לגמור יפה במערכות יחסים זוגיות. גם כי הילדים שלנו מתבוננים היטב בדרך בה סיימנו. הם רואים ה-כ-ל. גם כי קארמה וזה. וגם כי בפרק ב’ או ג’ או ד’ אין טעם לשחק שחמט. באנו ליהנות ולא באנו לשנות. לכל אחד יש את במת המשחק שלו, והתקווה היא שבבמות המשחק המשותפות נדע לשחק יחד, לצמוח ולהגדיל זה את זה. וכשזה מפסיק, אין שום אילוץ להמשיך.
לא ילדים, לא חשבון בנק משותף, לא משכנתא. רק היזכרות שהחיים זה מה שקורה עכשיו, ושהאיש הזה היה בשבילך מתנה גדולה כמו שאת היית בשבילו, ושהגיע הזמן של כל אחד מאיתנו לחזור לעצמו ולהפסיק להזיע.
10 Responses
מקסים כרגיל
חג שמח
שנה טובה גולן!
פשוט יפה ומדויק , נשיקות וחיבוק גדול , דרך אגב השקע תמיד אבל תמיד שם בשבילך
נשיקות חזרה.
חיבוק אהובה.
חזרה, ושנה טובה!
❤️
לב גם לך ושנה טובה!
כרגיל, בול בפוני, אבל… זהו? נגמר?
נכון לעכשיו כן.