החברה הגאונה שלי

גליה ואני הכרנו בתיכון. זו הייתה חברות מפתיעה, יש להודות, גם בדיעבד. אני הקיבוצניקית מרמת חן, הכי חננה בעולם, משקפופרית נטולת סטייל ומה שהגדירו ב"בליך" בסוף י"ב "מצטיינת לימודית". גליה הייתה מה שכינו בסוף התיכון "מצטיינת חברתית", הפוכה ממני בכל מימד. היא נולדה ברמת גן, הייתה (ועדיין) יפה בטירוף, היו לה שלושה אחים ובית חם ורועש. כשאני חרשתי על הספרים היא הייתה בלהקת נוער, ומרבית הנערים בשכבות שמעלינו (עיין ערך גלעד שגב, ליאון רוזנברג ועוד) היו מאוהבים בה לגמרי, ובצדק. להורים שלה היה מינימרקט ליד "מוניות קסם" ברמת גן.
בעיניים הנעריות שלי זה היה המקצוע הכי שווה בעולם. היינו הולכות לשם אחרי בית ספר לאכול פיתה עם פסטרמה, חומוס ומלפפון חמוץ (גליה) ואיזה יוגורט (אני). היא תמיד הייתה הרזה בינינו, וטענה בלהט שיוגורט זה ממש לא אוכל.
ההורים שלה תהו מה אני עושה איתה. גליה הייתה בעיניהם אז בעיקר "היפה". את הנישה של "החכמה" תפסה אחותה, כי ככה זה הורים לפעמים. אבל גליה ואני הבנו בדיוק מה אנחנו עושות יחד, וזה עבד, עד כדי כך שמי שהיה אז החבר של גליה הכיר לי את האבא של הילדות שלי.

שיעורים בחברות

כשהגדולה שלי נולדה, הפערים בין גליה וביני התחילו להתרחב. אני הייתי לקראת גיל 30, עובדת במשרה מלאה, מניקה ונאבקת לג'נגל את כל העניינים החדשים שלי, בלי הרבה הצלחה. גליה יצאה עם מנהל קריאייטיב באיזה משרד והתחילה לעבוד בכל מיני משרות זוהרות של כתיבת תוכן. קבענו כמה פעמים להיפגש, כשניסיתי להציל את מה שנשאר מה"אני הקודמת". בפעם השלישית שגליה הבריזה לי בספונטניות אחרי ששאבתי חלב וסינג'רתי את האקס להיות עם הגדולה, נשבר לי. אני לא זוכרת אם סימסתי לה בזעם קדוש שתתבגר ושנמאס לי להעביר שיעורים בחברות, או שפשוט הפסקתי לענות לשיחות שלה. בכל אחת משתי האופציות האלה לא יצאתי במיטבי, ובעיקר יצאתי הרבה פחות בוגרת וצודקת ממה שהרגשתי אז. בדיעבד נראה לי שבעיקר קינאתי. קינאתי בחיים הזוהרים שהיו לה בשכירות בתל אביב (לי כבר היתה משכנתא), עם שמלות קיץ דקיקות ויפות וגברים קריאייטיביים וכותבים. אני הצטרכתי להודיע לאקס שאני הולכת לשירותים כדי לקבל כמה דקות שקט, והלכתי עם חולצות הנקה עם כתמי פליטה.

בחלומי חזרתי לבית הספר התיכון

בשנים האחרונות יש לי נטייה כזאת. לרפרש את מעגל החברות שלי מעת לעת. איבדתי והרווחתי הרבה חברות כשהתגרשתי. היו כאלה שחשבו שגירושין זה מדבק. היו כאלה שאני התרחקתי מהן, כי הרגשתי שאזלו לנו נושאי השיחה. קראתי פעם שהאנרגיות של אדם תלויות בחמישה האנשים שהוא מקיף את עצמו בהם. מאז אני משתדלת להיות מוקפת רק באנשים שהם good vibes ו-energy givers, ומרחיקה את עצמי ממי שלא.
עם גליה זה היה אחרת. היא חסרה לי, וכנראה גם אני מהתיכון חסרתי לי.
אני לא זוכרת מי כתבה למי ראשונה במסנג'ר ומה היה הטריגר. זו בטח הייתי אני.
אני בהחלט זוכרת שגליה סיפרה שאפילו בן הזוג שלה יודע שהייתה לה "חברה טובה שזרקה אותי". ישבנו לנו 10 שנים אחרי הניתוק בסניף של The streets בבזל, גליה הייתה אחרי לידה, ואני הייתי על סף גירושין. החלפנו קצת תפקידים. זה היה מוזר בהתחלה, ואז התחבקנו כמו משוגעות, והזמן טס והיה לנו כיף.