מה הספר מלמד על ניהול דרך 13 הטיפוסים?

1. כוח ניהולי מגדיל כל מיקרו התנהגות: ניהול גרוע הוא לא תמיד "מחוות גדולות" של צעקות או השפלה בפומבי. לפעמים הנזק נגרם דווקא דרך ניסוח קר, ביטול של הדברים שלך, שתיקה מכוונת, העוויית פנים או "רק שאלה" שחותרת תחת סמכותך או מערערת עליה.
   חשוב לזכור – ככל שאת.ה מתקדמ.ת בסולם הניהול, כל מילה שלך נושאת משקל רגשי וארגוני רב יותר.
2. היעדר עצירה גורם לרוב הנזקים של ניהול רעיל: רבים מהמקרים בספר מתרחשים כשהמנהל.ת עייף.ה, לחוץ.ה, מרגיש.ה מאויימ.ת ושולח.ת תגובה מיידית. הבעיה לא טמונה בכעס עצמו, אלא בהיעדר העצירה.
3. פחד שקט פוגע בביצועים יותר מצעקות גלויות: ניהול רעיל יוצר פחד. דרך צפייה בדפוסי התגובה החוזרים של המנהל.ת, הצוות לומד: מה לא לומר, מתי לשתוק, איך לא לבלוט.
   כך נוצרת תרבות של הימנעות, הסתרת טעויות, שחיקה שקטה. בארגון האחרון שעבדתי בו ישיבות הנהלת הסייט היו שקטות, כי המנהל לקח את כל האויר בחדר, היה ברור שמי שידבר בהן יסתכן באי הסכמה במקרה הטוב, ובביוש או בתיוג שלילי במקרה הרע. (החוויה הזו האיצה את היציאה שלי לעצמאות, אז אני חייבת לו תודה).
4. חוסר עקביות שוחק אמון: עובדות ועובדים לא מחפשים שלמות, רק וודאות ויכולת לייצר קשר בין סיבה לתוצאה. ניהול רעיל מתאפיין בשינויי כיוון לא מוסברים, תגובות שונות לא.נשים שונים, הבטחות שלא מתקיימות. למנהל.ת רעיל.ה יש הטיות והעדפות ברורות לחברי צוות שונים, וחלק מהכוח שלהם.ן נובע מכך שהם בלתי צפויים.
5. אגו בא על חשבון הקשבה: הרבה מהמקרים המתוארים בספר מציגים מנהלים שחייבים להיות הכי חכמים בחדר, מתקנים במקום להקשיב, ומגיבים במקום לשאול. אין מה לדבר כי הם לא מקשיבים. It's their way or the highway. התוצאה – הצוות מפסיק לחשוב בקול רם.