!["And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same." 'Explosions' ~ Ellie Goulding](http://i.pinimg.com/236x/23/c3/65/23c365f6af44dd8272a6b5fd1d1f9938.jpg "\"And as the floods move in and your body starts to sink, I was the last thing on your mind. I know you better than you think [...]. Now everything you own is falling from the sky in pieces. So, watch them fall with you, in slow motion. I pray that you'll find peace of mind and I'll find you another time. I'll love you, another time. Explosions, on the day you wake up needing somebody and you've learned it's okay to be afraid, but it will never be the same.\" 'Explosions' ~ Ellie Goulding")
“מנהל אזור sms”
זה היה לפני עשור בערך, עבדתי בחברת סלולר, ואחת היחידות העסקיות שעבדתי איתה הייתה מנהלי אזור של המשווקים. מנהלי האזור (אם להכליל בגסות) היו אנשים סופר אינטלגנטיים, עם חושים חדים ותקשורת בינאישית מצוינת. הם עמדו בתווך, בין משווקים ממולחים שרצו למקסם את עמלת המכירה ואת המחזור, לבין המנהלים הבכירים בחברה, שרצו גם הם מקסימום רווח. כדי להיות מנהל אזור מצליח (היו גם לא מעט מנהלות כאלה, לשמחתי) היית צריך להיות החבר הכי טוב של המשווקים, לצאת איתם לקפה שחור או לחומוס, אבל גם לנהל איתם דיונים מסחריים קשוחים כשצריך. ה-סמסים רק נכנסו אז, והם היו ממש שוליים בהשוואה למגע הזה, הנדרש כל כך, בתקשורת עם המשווקים. אחד ממנהלי האזור כמעט לא ביקר את המשווקים שלו ואהב יותר את מראה השטיחים במטה מאשר את החיכוך בשטח הבוער (מה שהשתקף כמובן בביצועים באזור שלו). אחת ממנהלות האזור אמרה עליו: “טוב נו, הוא מנהל אזור sms”.
“איך אתה?”
“אלה הוואטסאפים שאני הכי שונא. הם מגיעים לרוב בימי שלישי”. הוא חייך. מאז שהפך חד הורי הוא מקבל אותם, לרוב בצירוף איזה אימוג’י אמפתי של שתי ידיים מחוברות, להרגשה הטובה של הכותבים. “לא תמיד לאנשים יש זמן ליותר מזה”, אמרתי לו, מתייצבת אוטומטית להגנת אנשים שאני לא מכירה. “אז למה לטרוח?” הוא שאל. “הרי מי שבאמת מעניין אותו איך אני לא שואל. הוא מגיע. עדיף עם סירים”. הוא קרץ. וזה נכון תכלס. בעיקר עכשיו, ב korona days, שכופים ריחוק והצטמצמות. הימים האלה מייצרים מייד את האבחנה – מי באמת מתעניין בשלומך ושווה את הסיכון שבהגעה ובעזרה, ומי מנהל את האזור שלו ב- WhatsApp.
“מה הפטיש הזה של לדבר, אם אפשר להתכתב?”
הוא שאל, כששאלתי אם מתאים שנדבר בערב, כשאהיה בדרך חזרה מהעבודה. בהתחלה חשבתי שהוא צוחק. אבל אחרי שהוא שאל את זה גם כשדיברנו, הבנתי שלא. והבנתי שיש אנשים שטוב להם ככה. בעיקר אנשים שכותבים יפה, שאיכשהו יש לי חולשה אליהם. סבירות גבוהה שבסטטוס שלהם יהיה כתוב: WhatsApp only או “שיחות דחופות בלבד”. אבל עם כל ההערכה לכשרון הכתיבה, זו נהיית הולוגרמה של מערכת יחסים, לא מערכת יחסים. יש אנשים שטוב להם בהולוגרמות. אני קצת מיושנת.
ריחוק מודע
ויש אנשים, שתקשורת במייל איתם היא כל מה שאפשר כרגע. זה שדה מוקשים, אז ברור שהגזירה של ריחוק חברתי היא כורח השעה שמתאים איתם עכשיו. אז שניכם מתנסחים בזהירות, במילים מוצפנות שנהירות רק לכם. וכותבים 3 נקודות בשביל האוויר, ולא אומרים יותר מאשר אומרים. ועדיין, איכשהו זה מרגיש קרוב קרוב.
טישו בזום
בחייאת זום זום. ימים ארוכים ובלתי נגמרים אני מבלה בזום בשבועות האחרונים. אחרי שעדכנתי רקע ועשיתי touch up, קראתי לא מעט על הפגיעה בפרטיות בטכנולוגיה הזו (היכולת להקליט, היכולת לזהות מי מסיט את המבט לזמן ארוך ועוד…), והיא הזכירה לי קצת את ההולוגרמה של היחסים. ואז הגיעה שיחת הזום של יום הזכרון בעבודה שלי. יאיר הדרי סיפר בה על המפקד שלו, יואל דיליאן, ואז אמא של יואל ואחותו דיברו, על הילדים של יאיר שלא הכירו את יואל, אבל מגיעים כל יום זכרון ליום כיף בבית של אמא שלו וניתלים על העץ בחצר, ולחצתי על stop video כדי להביא טישו.
8 תגובות
הולוגרמה… הזכרת לי את המנחה שלי לפוסט דוקטוראט שהיה נכנס לפעמים למעבדה והיה מכריז ” אני לא פה אני הולוגרמה” כדי שיוכל להתרכז בעבודה. הבכורה שלי ספרה לי שיש אנשים שמתנים את מערכת היחסים בכך שלא ידברו בטלפון רק יתכתבו ושמחתי שהיא ישר פוסלת אותם.
איזה מנחה משעשע. חכמה הבת שלך (no surprises there:). גם אני נתקלתי בכמה כאלה שלא הצהירו, אבל התנהלו כך בפועל, אז פסלתי בהמשך.
טלוש
הולוגרמה של מערכת יחסים זאת אבחנה גאונית, שכנראה מעידה הרבה על מי שמעדיף להסתתר מאחורי מקלדת.
חייבת לשתף שגיליתי לאחרונה גם כוכבי זום שהמדיום הזה מיטיב איתם.
אוהבת ומחכה לחיבוק מקווצ’ץ’❤❤
יש בהחלט לא מעט אנשים שהזום מיטיב איתם, ובהחלט אפשר לנהל שיחה אינטימית יחסית גם בזום. יאללה מחכה כבר להתרופפות משמעת נוספת של שתינו.
היי טלי.
יש לי פה טלפון קווי. עם הפסיכולוגית אני משוחחת בקווי. זה מאפשר קשב אמיתי ללא נוטיפיקציות.
גם הילד שלי מתקשר לאבא שלו בקווי ולהיפך. זה נורא פשוט- אם בבית עונים ואם לא אז לא.
עונים באותו רגע אחרת השיחה מתפספסת.
הם רחוקים 3 בתים אחד מהשני ובכל זאת יושבים ומדברים בטלפון.
אני מתגעגעת לתקשורת הפשוטה הזו, ועד היום לא ממש מבינה את האנשים שמתכתבים.
תודה על האינסייט.
ד”ש, חתול.
וואו חתול. הטלפון הקווי שלי לא פעיל בכלל (חוץ מבויזה כנראה…) נתת רעיון… אני מתכתבת לא מעט, אבל משתדלת אף פעם לא רק להתכתב. כיף ששתינו קצת old school. תודה על הקריאה, חיבוק
אוהבת אותך ❤️
את עקבית עם זה, מאשה:) אוהבת ממש חזרה.