"אתה חתיך מדי בשביל שוטר"
מסיבת הרווקות של החברה הראשונה שלי שהתחתנה התקיימה בדירה ברמת גן. חוץ ממנה לא הכרתי אף אחת שם, היינו ילדות בגיל 24, והיא עמדה להתחתן עם החבר שלה עוד מהתיכון. כשנשמעה דפיקה בדלת, היא פתחה אותה ועמדה שם קצת מתודלקת מאלכוהול, מול שוטר שחרחר וחתיך למות עם מבט מאיים. "השכנים התלוננו על הרעש". הוא אמר. "אני מבקש שתחלישו את המוזיקה, אחרת נצטרך להגיש תלונה". "אתה חתיך מדי בשביל שוטר". היא אמרה לו חצי שיכורה ומשכה אותו להיכנס. זאת הייתה מסיבת הרווקות הראשונה שלי, והיא הייתה by far הכי טובה. השוטר היה איש מקצוע מצטיין. הוא רקד, שמר את כולנו מספיק קרוב ומספיק רחוק ממנו. שחררנו אותו די לפנות בוקר.
התבאסתי ממסיבת הרווקות שלי. לא היה בה שוטר. הייתה מיסטיקנית. ולא האמנתי למילה שהיא אמרה. תהיתי אם גם כשמשלמים לה כדי לבוא למסיבת רווקות היא יכולה לראות בכדור הבדולח שלה איך הנישואים ייגמרו ולומר לכלה לעתיד: "עשי לעצמך טובה ותרדי מזה".
"את קולטת שיותר לא תכניסי בחיים את היד מתחת לחולצה של מישהו ותתהי איך זה מרגיש?"
שאלה אותי החברה הכי טובה שלי כשהודעתי לה שאני מתחתנת. לא שאלה מפרגנת במיוחד, אבל היא הייתה נשואה כבר שנה וכנראה הבינה משהו מהחיים שלה. יש איזו סופיות מפחידה קצת בהחלטה להתחתן. ב"לתמיד" הזה. כי מה את יודעת על עצמך בעצם בגיל עשרים פלוס או בתחילת שנות השלושים? גם הגבולות של מה נחשב בגידה מאוד התרחבו. אם פעם זה היה סקס, היום גם התכתבות ווטסאפ פלרטטנית יכולה לסיים נישואין, וגם הסתכלות של ממש באדם אחר, או פנטזיה שלא כוללת את בן הזוג החוקי. תחת הגבולות הצרים האלה של חופש מחשבה או פעולה, אין פלא שקרוב ל-70% מהזוגות בוגדים.
"מבין הזוגות שישבו פה, הסיבה הכי חזקה לבגידה של גברים הייתה שהם לא הרגישו מוערכים".
היא סיפרה לי שזה מה שאמרה להם המטפלת הזוגית. כן. חוסר הערכה. לא העובדה שעלית עשרה קילו מאז שהתחתנתם, שהוא ראה אותך יולדת, שהמשכנתא לוחצת וקשה לכם לסגור את החודש. לפעמים הוא פשוט רוצה מישהי שתראה אותו בעיניים אחרות. שתראה שמאחורי רכב ההייטק בליסינג יושב ילד מבוהל שרוצה לשמוע שהוא סבבה בדיוק כמו שהוא.
ואולי גם את רוצה מישהו כזה, שיראה אותך באמת. שיראה שמבעד לחליפת המנהלות שלך, לעובדה שאת בוועד הורים ומרימה כל שישי אירוח של 30 איש – מסתתרת אישה שרוצה להיראות בעיניים חדשות. רוצה מישהו שיעוף עליה ויעיף אותה לגבהים, מישהו שיהיה לה שווה לקנות בשבילו בגדים תחתונים חדשים, שינגב אבק ממי שהיא הייתה פעם, שיגרום לה להרגיש מרגשת ומורגשת. שיחזיר לה את עצמה. והיום כל כך פשוט למצוא מישהו כזה. צריך פשוט לפקוח עיניים, ולזהות אצל מי הן פקוחות בצד השני.
"יש לי פצע. את מבינה? פ צ ע!"
הוא ענה לי כשישבנו באיזה בר, ושאלתי למה למרות שיש לו אישה שהיא לגמרי מישהי לרוץ איתה, שזורמת עם השיגעונות שלו, שמפרגנת לו, שאוהבת אותו עד השמיים וחזרה, הוא מקיים קשרים אחרים במקביל. השיחה הזאת קצת ייאשה אותי. היא לימדה אותי כמה שאין חוקיות לדבר הזה. אפשר להיות אשת חלומות או גבר חלומות ועדיין לא להספיק.
ושאולי זו קצת נאיביות, לחשוב כמו במסיבת רווקות שמישהו אחד אמור לספק את כל הצרכים שלך לכל החיים. אולי המיסטיקנית ידעה את זה כבר אז, במסיבה שלי, ושתקה.
18 תגובות
מסיבת הרווקות שלי היתה בבר בתל אביב ברחוב דיזינגוף בתל אביב בואך הנמל. וכל המתנות שקיבלתי ללא יוצא מן הכלל, היו הלבשה תחתונה. הלבשה תחתונה די שמרנית חייבת לציין.
לא היה שוטר, ממש לא. היה ברמן חמוד ומלא חברות שרצו לעשות לי שמח. כשקראתי אותך ניסיתי להזכר מה הרגשתי בערב הזה והאמת… לא ממש זכרתי כלום. כמו בלאק אאוט.
המזכרת היחידה שנשארה לי היא מגירה מלאה בהלבשה תחתונה.
כשהתחתנתי זה היה ברור לי שזה לתמיד, כנראה ש"תמיד" מילה שצריך להוציא מהלכסיקון בכל הנוגע למערכות יחסים, לחתונה ולזוגיות. לגברים לנשים ומה שמעבר… הפתעות החיים ואולי גם לא. אולי המיסטקנית שלך ידעה דבר או שניים.
נכון שלעולם אין לדעת מה באמת מתרחש בחדרי החדרים אבל בהחלט יש סביבי כמה זוגות מעוררי השראה שנותנים תקווה למוסד הנישואין. אז אני עוד אופטימית.
לגבי האבק וההלבשה התחתונה, את יודעת, זה לא תלוי בשום גבר נשוי או מטלית, רק בנו…:)
תודה על פוסט אמיץ ומעורר… גם מחשבה וגם בכלל…
תמרי, כמה לא מפתיע שהמסיבה שלך הייתה בדיזינגוף:)
ברמן חמוד נשמע מבטיח, וגם חברות.
הפרידה מה"תמיד" וה"לנצח" היא חלק בעיניי מההתבגרות. קראתי פעם ששבועת הנישואין הנכונה צריכה להיות: "אני אוהבת אותך היום, ומתחייבת לאהוב אותך היום". אז זה קצת קיצוני, אבל מעניין.
וגם אותי מקיפים כמה זוגות יחידי סגולה שבזכותם אני אופטימית ומאמינה שאפשר לנהל מערכת יחסים חיה, נושמת ובועטת גם תחת ה"מוסד" הזה של הנישואין.
והאבק כל כך תלוי בנו. צודקת. כמה אנחנו מתעטפות בו, וכמה מנגבות אותו או יותר נכון מנערות אותו.
זו עוד תובנה של מתבגרות, לא?
בתור אחת שנשואה 29 שנה…אהבתי מאוד את "מישהו שיהיה לה שווה לקנות בשבילו בגדים תחתונים חדשים, שינגב אבק ממי שהיא הייתה פעם, שיגרום לה להרגיש מרגשת ומורגשת. שיחזיר לה את עצמה."… חחח…גם בעיניים פקוחות לא רואה אחד כזה 🙂
את כותבת בגובה העיניים.נהדרת!!
נב- לא יאמן אבל מעולם לא הייתי במסיבת רווקות…לא היה מקובל בזמנו…מרגישה פיספוס גדול
הי ליאת, לפעמים בנישואים אנחנו צריכות להיות מי שמנגבות את האבק מעצמנו. ותודה על מה שכתבת. בהחלט פספוס, אבל אפשר לחגוג מסיבת יום הולדת לחברות ולהזמין… #רקאומרת
בתור אחת שנשואה 29 שנה…אהבתי מאוד את "מישהו שיהיה לה שווה לקנות בשבילו בגדים תחתונים חדשים, שינגב אבק ממי שהיא הייתה פעם, שיגרום לה להרגיש מרגשת ומורגשת. שיחזיר לה את עצמה."… חחח…גם בעיניים פקוחות לא רואה אחד כזה 🙂
את כותבת בגובה העיניים.נהדרת!!
טלי, הייתי קורא ספר שלך בהנאה גדולה.
!
תודה איציק, על החשיבה החזונית אימונית, אמן!
💜
תודה עידית יקרה
את כותבת יפה. אני נהנית!
תודה רבה עדנה!
הכול נכון… החוכמה לאזן את הדברים תוך כדי תנועה והשנים, פשוט להנות עם האיש או האישה לצידך מהדברים הקטנים של החיים.
בהחלט מעורר את המחשבה, תמשיכי…
מבטיחה להמשיך. כשיש דברים קטנים ליהנות מהם זה באמת תענוג.
וואו טלי! בוקס לבטן
יותר "אגרוף הברזל בכפפת המשי":)
מהממת שכמוך…
תודה:)