"זה לא מהר מדי?"
שאלה אותי הגדולה, כשראתה אותי עם הנייד, מעבירה את האצבע ימינה. "למה מהר?" שאלתי אותה. "עבר כולה חודש וקצת. והייתם מלא זמן ביחד". היא אמרה לי. "אולי תחכי איזה חצי שנה?". אמרתי לה: "זאת שאלה מעולה" (טכניקה מצוינת כשרוצים לחשוב על תשובה, כשמגיעה שאלה מכשילה). "אני אדם זוגי. אני אוהבת להיות בזוג. וברור לי שייקח לי זמן למצוא מישהו שימצא חן בעיניי, אז אני מעדיפה לחזור מהר למגרש."

"גברים כמוהו לא מוצאים באפליקציות"
אמרה לי על בן הזוג הקודם מי שהכירה לי אותו. וזה הלך איתי, המשפט הזה. שגברים איכותיים לא נמצאים באפליקציות. ועוד חברות שנמצאו שם הזהירו שזה עלול להיות גיהינום מתמשך. אז נרתעתי. עד שהגיעה החברה הנכונה:)

"בואי נודה על האמת – זו ה דרך להכיר"
הסבירה לי מי שהכירה כך את בן הזוג הנוכחי שלה. "נשים כמונו, שסיימו מזמן לימודים וצבא, שנמצאות במקצוע שבו אסור להכיר מישהו מהעבודה, שרוב החברים שלהן נשואים ולא מכירים גברים פנויים – איפה יכירו?". היא עשתה לי קורס מזורז של שעה על הקווים המנחים שלה, והנה תמציתו: לא לפסול על שטויות, לבוא בלב פתוח, מקסימום תכירי חבר טוב, לא לבוא כמו לאודישן ולא לשפוט כמו באודישן, להתעקש על מישהו שגר קרוב, כי יש כל כך הרבה מורכבויות, אז לפחות שזה לא יהווה חסם, ולא למקבל, החל מהפגישה השנייה ואילך.

"It's raining men, halleluiah"
אומר השיר, וזו באמת התחושה בפעם הראשונה שנכנסים ללונה פארק של האפליקציות. ולמרות שנשבעת לא לפסול על שטויות, את מוצאת את עצמך מדפדפת ימינה בזריזות. את לומדת שלא תמיד כללי הנימוס והתקשורת האנושית הבסיסית נשמרים, עיין ערך: "היי, את נראית מדהים. מה הטל'?" כן. כי ברור שאם לדעתך אני נראית מדהים, ה-טל' שלי כבר בדרך אליך. כי ברור שזה הדדי. ברור כמו זה שלא טרחת אפילו להקליד את המילה "טלפון" עד הסוף.

"בסוף זה להוציא את הבר מהתבן"
היה המשפט האחרון שלה, שסיים את הקורס המזורז. וכך זה באמת.
כי אי שם מעבר להרי החושך של משפטים פסאודו שנונים, תמונות מגוחכות קצת על יאכטות או אופנועים, התחלות אגרסיביות והיעלמויות, ייתכן שמחכה האדם הנכון לך, ששווה את הנבירה הזו, לפחות לאיזה עכשיו ארוך. ואז, בניגוד לטבע שלי להתחיל בסערה, אני מתעקשת לייצר התחלה מתונה.

כמו שכותב נמרוד שיין, משורר שאני אוהבת במיוחד בשיר: "היא מובילה אותו":
(מתוך הספר "אהבה, הסדרי ראייה") –
"חכמת המתינות בכפות רגליה,
העבר דוהה בעקביו.
היא רוצה שתהיה להם התחלה ארוכה".