"שנת המתנות"

כך קורא יובל אברמוביץ' לספר שכתב ולהרצאה בשם הזה. השאלה המרכזית ששואל יובל היא למה בעצם אנחנו אוהבים כל כך לקנות מתנות ולפרגן לאחרים, אבל לא מוצאים אי שם עמוק בפנים את היכולת להיות נדיבים עם עצמנו, להעניק לעצמנו מתנות, קטנות כגדולות, סמליות וחינמיות או יקרות.
יש המון סיבות לנטייה לשים את עצמנו בתחתית סדר העדיפיות של הנתינה (ואוסיף – גם של החמלה) העצמית – החשש ממה יגידו, המשפט "שונא מתנות יחיה" (שנאמר על ידי שלמה המלך בכלל על לקיחת שוחד), חסכנות, העדר אהבה עצמית ועוד. האמירה המרכזית שלו היא שנתינת מתנות לעצמנו היא דרך מצוינת לטעינה עצמית – לוודא שהסוללה שלנו במלואה רוב הזמן, כדי שנוכל להיות במיטבנו עבור עצמנו ועבור האחרים. To make a long story short – "שנת המתנות" הוא ספר הטיסה המושלם, וההרצאה היא אחד החכמות והכיפיות שהייתי בה. ושניהם, הספר וההרצאה גרמו לי לחשוב לא מעט.

"לנעוץ ביומן דברים לחכות להם" (מתנה ראשונה)

כפי שאמרו כבר חכמים לפניי – "החיים הם מה שקורה בינתיים", ועדיין – העצה הזו מההרצאה פשוט פירמלה לי משהו שעשיתי גם קודם – בתוך השגרה היומיומית השוחקת לפעמים, לתת לעצמי משהו להמתין לו. המשהו הזה יכול להיות סדנת כתיבה באתונה (הי, סוף נובמבר 2019!), טיול בת מצווה שהוזמן כמעט שנה מראש (מה שגם הוזיל אותו מאוד), סופשבוע זוגי, הרצאה טובה, סרט משובח, דרינק עם חבר טוב או חברה (כי בואו, כולנו עסוקים ולפעמים צריך להמתין אפילו לדרינק כמה ימים). תכלס כל דבר שממלא אותי באנרגיות טובות ושכיף להמתין לו.
כי Good things come to those who wait, אבל Better things come to those who plan ahead.

"הבית שלך קצת מוזר" (מתנה שניה)

הוא אמר לי, כשנכנס לחדר השינה. "למה?" שאלתי. "המטבח והסלון נורא יפים. רואים שהשקעת שם המון מחשבה עיצובית וצבעים. ואיכשהו כאן, בחדר הזה, זה נעצר". "באמת?" שאלתי. "כן" הוא ענה. "שלא תביני לא נכון, הדברים פה נחמדים, וזה מסודר, אבל כמעט הכל לבן, ולא מאורגן כזה". הסתכלתי מסביב ונשמתי עמוק. הוא צדק. להבדיל מיתר הבית, מבחינה עיצובית חדר השינה כמעט לא השתנה מאז שנכנסתי לכאן, עוד בחיי הקודמים. תמונה אחת, מתקן יפה עם כל השרשראות שלי, מתלה למעילים וזהו. לא חדר מזמין במיוחד. בעיקר פרקטי. לא חדר שנותן תחושה של צימר או בית מלון. אז נעצתי ביומן פגישה עם מעצבת פנים. כי למרות שזה חדר שלא חשוף כמעט לאף אחד, הוא חשוף לי, וחשוב שיהיה כיף לי ולאחרים להתארח בו.