“נרקומנית שחווה כאבי גמילה מהביחד”

פזית כתבה פוסט בפייסבוק שבא לי בדיוק בזמן. כך היא כתבה: “כל אחד מאיתנו סוחב איתו איזה בור… כל אחד נושא על גבו את תרמיל צלקות חייו. לעיתים, המשיכה בין אנשים נוצרת מתוך משיכה של פצע אל פצע – מתוך צורך (לא מודע) להצליח ולרפא באמצעות האחר/ת את הפצעים האישיים. הזוגיות שנוצרת במקרים אלו היא לפעמים סוג של ניסיון לשחזר דינמיקה שלילית מן העבר כדי להצליח ולתקן אותה הפעם. החוכמה בעיני.. היא לנסות ולהגיע לזוגיות מתוך מקום שלם ולא מתוך מקום של חסר… לאפשר לעצמי להביט פנימה אל הבור, להביט אל עומק הקרקעית, לבחון את הקירות שסוגרים עליו, להישיר מבט אל התהום ולמזוג לתוכה שיקוי מרפא של חמלה עצמית, מעורבבת היטב בקבלה ואהבה עצמית… יש כאן דרך לעשות – כבר צעדתי בה בעבר, זה לא הופך אותה לפחות כואבת, רק למעט יותר מוכרת והרבה פחות מטלטלת.”

“לב יכול להיות”

ברק פלדמן כתב:

“לֵב יָכֹל לִהְיוֹת שָׁבוּר לִרְסִיסִים וַעֲדַיִן

לִמְצֹא דֶּרֶךְ לַחֲבֹשׁ אֶת הַפְּצָעִים

וּמֵחָדָשׁ לְהִתְאַהֵב.

אֲבָל לֵב לֹא יָכֹל לַחְווֹת

אֶת אוֹתָהּ אַהֲבָה פַּעֲמַיִם,

כִּי זוֹ לֹא אוֹתָהּ הָאַהֲבָה,

וְזֶה כְּבָר לֹא אוֹתוֹ הַלֵּב”

“the High Five Habit”

ניהול מערכות יחסים זוגיות עם אנשים בגובה 1.85 ומעלה, מחייב ספה שתכיל אותם ואותך בנוחות. אז בסופשבוע הקשוח הזה, שכבנו דיתי ואני משני קצוותיה של הספה הכחולה שלי. ודיתי סיפרה לי על מל רובינס. מל היא מה שנהוג לכנות motivational speaker, סופרת, מרצה מבוקשת, בעלת פודקאסט ויועצת לארגונים ולמנהיגים. ולא מזמן מל הוציאה ספר חדש בשם “the High Five Habit”, והיא מדברת עליו שעה וחצי שעוברות כמו שנייה כאן בפודקאסט.

מראה מכוסה אבק

מל מתארת סיטואציה מוכרת עד זרא:
הבוקר מגיע, את יוצאת מהמיטה ועומדת טרוטת עיניים מול המראה בחדר האמבטיה, ומצחצחת שיניים. בזמן הצחצוח את מביטה בעצמך במראה, מתעלמת מעצמך, או מבקרת את עצמך. את מתבוננת בראי, ונדמה לך שהוא מכוסה אבק. אבל האבק הזה לא באמת נמצא שם. הוא נמצא בנשמה שלך. הוא הביקורת העצמית, השיפוטיות והשליליות שאת מפעילה כלפי עצמך.
באחד הבקרים האלה, באפריל 2020, מל הרגישה דחף להרים את ידה, ולתת לדמותה שבמראה היי פייב, פשוט כי היא הייתה צריכה את זה.
פתאום היא הרגישה איך הכתפיים שלה קצת מזדקפות, והסנטר שלה קצת מתרומם. בבוקר למחרת היא הלכה שוב לאמבטיה לטקס הצחצוח היומי.
לראשונה בחייה היא הבינה שיש איתה באמבטיה שני אנשים: היא, והאישה במראה שזקוקה לה – שמחכה שתתעורר, תראה אותה, תאהב אותה ותהיה שם בשבילה.
מל הסתכלה באישה שבמראה, ושאלה אותה ל-מה היא זקוקה ממנה היום. היא הבינה שה-היי פייב הוא הדרך שלה להסיר את האבק מהמראה, לייצר שותפות עם עצמה, ולצאת אל היום שלה עם אהבה עצמית, חוסן ובוסט של דופמין.

כן. זה נשמע פשוט עד פיגור. היא מבקשת שניתן לזה חמישה ימי ניסיון, כדי לחוות את האפקט החיובי, ולהתחיל לראות בראי את עצמנו, את הנשמה שלנו, שזקוקה לתמיכה.

איך לנהל מערכת יחסים חיובית עם עצמך גם במשך היום?

מערכת היחסים עם עצמנו היא הבסיס לכל מערכות היחסים בחיים שלנו. רק כשנצליח להסתכל לעצמנו בעיניים, לחבב את עצמנו, ולבטוח בעצמנו – נאפשר גם לאחרים לעשות זאת.

ההמלצה הראשונה לניהול מערכת יחסים חיובית עם עצמך נשמעת כמעט טריביאלית – להיות נחמדים לעצמנו. השיקוי המרפא של חמלה ואהבה עצמית, שפזית דיברה עליו בפוסט , הוא זה שרובינס והמחקרים שלה מוכיחים שהכי משפיע על ההערכה העצמית שלנו, על הדימוי העצמי והתפקוד. אבל מה עושים עם האיסטינקט הביקורתי, שטבוע בתוכנו עמוק כל כך?

או. כאן בא לשירותינו כלי נוסף מספר קודם של מל רובינס – חוק חמש השניות: פשוט לספור לאחור מ-5 עד 1 בכל פעם שבא לנו להתחיל להלקות את עצמנו, ואז להפסיק. ההמלצה השנייה של רובינס היא לדאוג לקיים את ההבטחות שלנו לעצמנו. זה מה שיבנה את האמון שלנו באדם שמולנו במראה, בצעדים קטנים. למשל: אם כיוונו שעון לשעה מוקדמת בבוקר כדי להתאמן ובא לנו להמשיך לישון, עדיף פשוט לספור לאחור מ-5 עד 1. הספירה תשתיק את הקולות שקוראים לנו להפר את ההבטחה שלנו לעצמנו וללחוץ על ה-snooze.