“לא תעשי לך אלוהים אחרים”
זה היה לפני כמה שנים. התאהבתי חזק במישהו וסיפרתי עליו לחברה טובה –
כמה הוא חכם, ומוכשר, וכותב יפה ומצליח בעבודה שלו ומעניין וסקסי למות.
“גם את כזו” היא אמרה לי.
וחשבתי בלב שהיא סתומה ולא אובייקטיבית.
היא לא מבינה שהרגע תיארתי לה את כליל השלמות? מה הקשר אליי?
מאז למדתי שזאת חתיכת דרך כפולה.
החלק הראשון בדרך, הוא היכולת לראות את האור והשלמות שבי (מלשון שלם, לא מושלם), בדיוק באותה דרך שקל לי לראות אותה באחרים, מבלי לקחת אותם כמובנים מאליהם או להתעכב על השריטות והפגמים שלהם.
כי הכל שיקופים, וכאשר האיכויות שלי נראות לי מובנות מאליהן, אני מזמנת לחיי מציאות שבה הן מובנות מאליהן גם למי שסביבי.
החלק השני בדרך הוא לא לעשות לעצמי אלוהים אחרים. לא להיכנס all in למשהו או למישהו לפני שבדקתי היטב מה נמצא שם, אם יש בכלל פוטנציאל אמיתי לאומ”ץ.